ואלוהים אהב את דוד.

ואימו של דוד אישה באה בימים והיא מתגוררת בקרבת דירתו. אביו של דוד- נשתבשה עליו דעתו זה שנים מכבר והוא מצוי באחד המוסדות המשמשים תחנת מעבר לגן עדן. בצעירותה הייתה אימו של דוד אישה יפה, כריזמתית, שוקקת חיים וגם מה שנקרא 'כלפתא'. כיום, משחלפו השנים, כל תכונותיה נעלמו כלא היו, אך ה'כלפתאיות' נותרה. והאלוהים אהב את דוד וירצה האלוהים כי יקבל דוד שכר רב בשמים על קיום מצוות כיבוד אב ואם. ואימו של דוד מתקשרת אליו יום יום ובפיה בקשות ודרישות שונות, וימלא דוד אחר משאלותיה וייתן לה את אשר יחפץ ליבה.

ותתקשר אימו של דוד אליו באחד הימים באמצע הלילה, ותיידעו כי אינה מוצאת את טבעת אירוסיה שנרכשה עבורה בממון רב ב-1950, ותבקשהו לסור לביתה. וימאן דוד לבוא ותכעס עליו אימו ותקללו. והאלוהים אהב את דוד ויאמר אלוהים לדוד- 'דוד בני, למילים של אנשים אין כל השפעה עליך. אני הוא הקובע גורלו של אדם'. ויפחד דוד כי תתקיים הקללה ויחשוש לגורלו, ויצטער על שמיאן להיענות לבקשת אימו. וישכם דוד בבוקר, ויעבור בבית אימו בדרך למשרד. ויקש בדלת ותשובה אין. וישתמש דוד במפתח שבצרורו ויפתח את הדלת וימצא את אימו שרועה במיטתה ללא רוח חיים. ויבכה דוד ויתייפח ויאשים את עצמו על דבר מות אימו. ואלוהים אהב את דוד, ויאמר אלוהים לדוד- 'דוד בני- חשבונותיה של ימיי חיי אימך עומדים בפניי עצמם ולילה זה היה שעתה להיפרד מין העולם הזה'. וישב דוד שבעה ויתעצב על מות אימו, ויאשים עצמו וימאן להינחם.

 ויוותר דוד במיטתו ימים רבים ועצבותו רבה. וירא אותו האלוהים בעצבותו, והאלוהים אהב את דוד. וישלח האלוהים את הבוס ושמולביץ לבקרו. ויבוא הבוס, ויבוא שמולוביץ וילך הבוס וילך שמולביץ ודוד אודו ספון במיטתו. ויחל גופו של דוד לסבול מעצבותו, ויחש ברע וילך לרופא. ויאבחן הרופא אצל דוד את מחלת הסוכרת. ויבך דוד לשמע הבשורה. ויאשים עצמו על שכך נהג באימו בערוב ימיה, ויאמר בליבו כי מחלה זו היא עונש מאלוהים על שנהג כאשר נהג. והאלוהים אהב את דוד ויאמר לדוד- 'דוד בני, מעט סבלנות וגופך ישוב לאיתנו והסוכרת תעלם כלא הייתה'. ויאמר הרופא לדוד כי המחלה הזו תלווהו כל חייו. ויאמן דוד ברופא ובאלוהים עבדו, ויחשוב דוד כי אין תקנה לחייו.

וילך דוד לרופאים שונים ויפסד ימיי עבודה רבים ויפסד את משרתו כמוכר ביטוחי חיים. וירא דוד כי סכום חשבונו בבנק הולך ומתכלה ויחשוש לגורלו. ויאמר האלוהים לדוד- 'דוד בני, אני הוא המוריש ומעשיר- מובטח לך כי אם תחפש אחר פרנסתך תמצאה'. ויחשוש דוד לגורלו ולגורל חסכונותיו ויגמור דוד בליבו לפרוץ לסניף בנק המצוי בקומת הקרקע של הבניין בו הוא גר. וייקח דוד את האקדח אותו אביו מסר לו באחת הפעמים הראשונות בהן נשתבשה עליו דעתו, ויחבוש כובע גרב וירד לבנק ויצעק 'זהו שוד', וימלא מזומנים בשקיות סופר שהכין מבעוד מועד, ותתמהמה הפקידה ויילחץ דוד בקרבו וירה באוויר לזרזה, ויפגע בה בשוגג, וימלט מהמקום. ותעלה המשטרה על עקבותיו כעבור מספר ימים ותאסרהו. ויישב דוד בבית האסורים, ויצטער על גורלו. והאלוהים אהב את דוד- ויאמר לו האלוהים 'גם מבית האסורים אפשר לצאת לגדולה'.  ויידע דוד כי עתיד השופט לגזור עליו לבלות שנים בבית האסורים ולא יראה עוד טעם לחייו. והאלוהים אהב את דוד ויאמר האלוהים לדוד- 'דוד בני, מה שלא יהיה אני אהיה איתך. אני אעזור לך לעבור את זה'. ויגמור דוד בליבו לשים קץ לחייו. והאלוהים אהב את דוד בכל לבבו, בכל מאודו ויפנה האלוהים לדוד וישאלהו 'דוד בני, מדוע אתה אינך אוהב אותי? הרי כשאתה אוהב מישהו מובן מאליו הוא שאתה גם מאמין בו, מאמין ביכולותיו'. וישתוק דוד, ויכרוך את החבל לצווארו.