נפעמת היא במבטה,
כך נדמה לה: למענה-
בימים קדומים בער בה הלהט,
ובה נשקה אהבתה.
וחלום פז נתלה עליה,
"את הגשר אל אחד העלם",
ובנפשה זיכרונות מתמרים-
עם חלומה משתלבים.
והיא תעמוד לפניו,
בחן קסמיה הלבנים,
מימים קדומים רחוקים,
תזין תקווה בת שנים.
בנוף אהבתה ההולך ונעלם,
סבכים עד אין ספור.
מהמרת בצבעי ארגמן,
אך זוכה רק בחלקם.
היא לא תמעל בנצח,
היא תבטח עד תום.
"וכשישוב העלם כשוב ההלך",
היא תחזור אל כפר אהבתה.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
