1. הקדמה:
מה הוא המשורר ומה היחס בינו לבין שירו? עד כמה הם מזינים זה את זה, אם בכלל אפשר לומר ששיר יכול להזין את יוצרו!
עד כמה האישיות של היוצר משפיעה על יצירתו אם בכלל? מה מקומה של ההשראה בחיי הרוח של היוצר עד כמה היא תורמת ליצירתו, לבנייתה ולעיצובה ? מה מקומה של הטכניקה בבניה ועיצובו של שיר עד כמה יכולה היא לתפוס את מקום האינטלקט והרוח של המשורר אם בכלל?
מה הוא התהליך הטבעי לבניית שיר האם אפשר לדבר על תהליכים שונים? היבטים שונים אולי תהליך ספונטני ותהליך רציונאלי? על שאלות אלו ואחרות אנסה לענות לפי מיטב ידיעותיי ותחושותיי במאמר קצר זה.
2. מה הוא המשורר.
המשורר כשמו כן הוא משורר שירים. שירים מנושאים שונים לפי הרגשתו ורצונו.
הקצב מלווה את האדם מרגע היבראו. אלו שתי פעימות הלב שיש להן את הקצב שלהן. (אנו יכולים להשפיע על הקצב שיהיה מהיר יותר איטי יותר אך איננו יכולים להפסיקו.) אנו גדלים בקצב מסוים תקתוק על המקלדת אף הוא יש לו את המוסיקה שלו את הקצב שלו. זרימת המים בנהר, רעש האבנים המתדרדרות בהר. צפצוף הציפורים ועוד.
על אף שהקצב מלווה אותנו כל חיינו, באופן לא תמיד מודע, יש ואנו נמשכים אליו ומנסים לחקות אותו או לקבע אותו בעולמנו. אחד האמצעים הטובים לכך הוא השיר.
ישנם אנשים שהשירה מפעמת בהם. אחרים נמשכים אליה ומעוניינים ללמוד את רזיה ודרכיה כדי לאמצה ככלי ביטוי למאווייהם תשוקותיהם וכו'
עד כמה האישיות של המשורר משפיעה על יצירתו?
משורר מלנכולי ומדוכא מאוד יכול להיות שיכתוב ספונטנית שירים נושאי אופי של כמיהה תוגה עצבות מסוימת, אך בהחלט אפשרי שיכתוב גם על תקווה פריחה אביב ואור. השירים יכולים להיות שירי בטן ולפעמים גם שירים ריאליים. הכל בהתאם למצבי הרוח, הרצון, והימצאות ההשראה או אי הימצאותה של ההשראה.
מכאן שקשה מאוד לקבוע כללים בנושא הזה. אולי ניתן בבחינת אוסף שירים של משורר מסוים ללמוד לפי הקו הכללי הדומיננטי על מצבו הנפשי של המשורר אך גם זאת בצורה לא מדויקת. (ישנם שיכתבו בדיוק הפוך ממה שהם מרגישים בתקווה למצות את החסר בשיר!)
אישיות המשורר אינה חייבת להתבטא בשיריו. האיש יכול להיות איש טוב וישר ושירים יכולים להיות מלאי רוע זעם ושנאה. וההפך האיש יכול להיות רע מטיבו ואלו בשיריו אתה מגלה איש נעים הליכות בעל דרך ארץ וכדומה.
השירה אינה רק כלי להתבטאות, אלא דרך למיצוי האשליה או התקווה או מילוי הרצונות לרגע. של האדם ומאווייו ותסכוליו.
לכן אי אפשר לראות בשירה את אופיו וטיבו של היוצר. יותר מזה אף אסור לחפש את היוצר שמאחורי היצירה.
3. המשורר והשיר יחסי גומלין
בהחלט ניתן למצוא יחסי גומלין בין השיר ליוצרו. בהחלט אפשר לומר שקיים היזון חוזר בין שני הקטבים הללו.
המשורר לאחר יצירת השיר מקבל משוב מהקוראים ובהתאם חוזר ומתקן את תיקוניו. או שהוא עצמו חוזר לשירו ומתקן לפי קריאה שנייה ושלישית.
השיר לאחר שנוצר משמש ליוצר כראי לעצמו לתחושותיו לדרך התבוננותו על הפרטים וכו. לא אחת יחזור המשורר לשירו ויקרא אותו שוב ושוב כדי לצאת ממנו עם קצב או הברקה חדשה לשיר חדש.
ודרך זו אכן קיימת גם אצלי ואולי גם אצל אחרים.
לפעמים קורה ושיר אחד יכול לשמש כאב טיפוס לשירים דומים אחרים. הסכנה בכך היא שהמשורר מתחיל לחזור על עצמו הן בתכנים והן בצורה.
4. ההשראה
פעם שאלתי את חברי משורר מסוים בארצנו, אמור לי מתי כתבת את השירה המופלאה הזאת?
היא פשוט נהדרת.
התשובה היתה מעין זאת שערב אחד הרגיש דחף חזק מאוד לכתוב היה זה בעת מילואים. הוא התיישב לשולחן וכתב את מה שכתב במשיכת קולמוס אחת.
השירה יצאה מופלאה.
זוהי דוגמא מצוינת לכוחה של השראה.
ההשראה היא מעין הארה פנימית, שלדעתי לא ניתן להגדירה לגבי שירה אלא להרגיש בה בהופעתה. מכל מקום אותו מצב נפשי (לצורך העניין) המאפשר למשורר להתעלות על עצמו על הבנאלי על הקיים ולכתוב כאילו מתוככי הנפש שירה היכולה להיות נשגבת רק בשל מצב ההשראה בו הוא נתון אותה שעה.
השירים הנפלאים ביותר המיוחדים ביותר היצירות הטובות ביותר בתחומי האומנות נוצרים לדעתי תחת כוחה של ההשראה.
4.1 האם אפשר לזמן השראה?
שאלה מאוד אישית ומאוד לא ברורה כי עצם טיבה של ההשראה לא ברורה. צריך להרגיש בה כדי להרגיש את מהותה. אך להבין אותה קשה. להגדיר אותה כמעט בלתי אפשרי.
אפשר אולי שאומן ע"י טכניקה מסוימת יצליח להכניס עצמו למצב נפשי מסוים אם מצב זה יהיה תואם לכוחה של השראה ספק בידי לדעת.
5. הטכניקה
עם זאת ברור שאין לראות בהשראה סוף פסוק במלאכת בניית השיר. לאחר שנוצר השיר במתכונתו הראשונית בכוחה של השראה אם וכאשר היא קיימת, מתחילה עבודת השיפוץ הליטוש והגימור של השיר.
לכך עומדים למשורר הכללים הכתובים והלא כתובים של שיבוצים, שיפור הצבעים, דימויים שונים קישוטים וכו'. לעיתים יחליף מלה זו באחרת לפעמים משפט שלם, לפעמים ימלא חללים במילות קישור או ישמיט אותיות קישור וכדומה.
הטכניקה לא יכולה לתפוס את מקום הרוח. כי אם היינו נעזרים בטכניקה בלבד, היינו מקבלים שיר מחורז כדבעי, בעל משקל מדויק, בתים מסודרים, אך בסופו של דבר לא היתה לו נשמה! לא היה לו נפש לשיר זה, כי הנשמה היתירה הזו של הרוח או של ההשראה כלל לא היתה בו וכל קורא חובב היה מבחין בכך מיד.
הערה: שוב דברים אלו הם דעותיי בלבד ואין לראות בהם איזה אלמנט מדעי כל שהוא.
