ביום שישי באמצע הבוקר בא לדוכן שלי יחזקאל לוי ושאל מתי יהיו חצילים להחמצה. אמרתי לו ששלום מירחיב הבטיח לי משלוח אישי מיוחד אם לא יהיה פנצ'ר בתחילת הקטיף שזה צריך להיות ביום ראשון. אמרתי לו גם ששלום אמר שבנס לא נפגעו השנה החצילים ממזיקים וממחלות ושבעזרת השם יהיה יבול גדול, רק שלא יהיה פנצ'ר בתחילת הקטיף ויימצאו מספיק פועלים. יחזקאל אמר הלוואי, הלוואי, ושישלח בשבוע הבא את אשתו או את בתו ושאשמור לו כמה קילו, אולי עשר. אמרתי לו שאין צורך שיבוא ושאני אתקשר אליו אם שלום יגיע עם המשלוח, אבל יחזקאל אמר שהוא לא סומך על הנס ולמה לו להסתבך עם אשתו שמחמיצה חצילים לכל השנה ובלעדיהם האוכל בשבילה לא אוכל. בינתיים לקח חמישה או שישה חצילים סינטיה, אחרי ששקל כל אחד בעין ובמשקל כדי להיות בטוח שהוא לא מלא בגרעינים. אמרתי לו תראה איזה יפים ומבריקים הם ואיזה גזרה עגולה יושבת עליהם אבל הוא לא התלהב ואמר מי יודע כמה הורמונים דחפו להם ושהם בטח מורכבים וספגו הרבה מתיל ברומיד מהחיטוי של הקרקע, כך אמר לו הבן שלו שלומד ברחובות, בפקולטה לחקלאות. אמרתי לו עזוב אותך יחזקאל מה זה אתרוג שאתה ככה מקפיד מורכב לא מורכב או שנהיית לי מהירוקים האורגנים, והוא צחק ואמר אני יכול להקפיד כמה שאני רוצה, אבל אם אני חוזר הביתה בלי חצילים אשתי תהרוג אותי. בינתיים התמלא השוק בבליינים של יום שישי ויחזקאל התחיל לאבד סבלנות. הוצאתי לו איזה מתכון שתלשתי מאיזה עיתון נשים לחציל קלוי בתנור ורציתי לשים לו בשקית אבל יחזקאל אמר שאשתו בחיים לא תקלה בתנור כי לפני כמה שנים קלתה בתנור ושכחה לחורר את החציל והתפוצץ זה בתנור ואל תשאל איזה חגיגה הייתה ובסוף הוא יצא אשם כי בגללו שכחה מה ששכחה כי לא הזכיר לה, שזה בעיה בפני עצמה כי היא אומרת לו לא פעם ולא פעמיים ביום תזכיר לי כך וכך, אבל אין מי שיזכיר לו להזכיר לה וככה קורים פנצ'רים. אחד מהבליינים שעצר ליד הדוכן התערב פתאום ואמר שהוא משוגע על סלטי חצילים ויש לו אוסף של איזה אלף מתכונים עם תמונות וכל זה. יחזקאל זלזל ואמר שלאשתו כל המתכונים בראש ושהיא אף פעם לא מסתכלת בספר מתכונים ובטח שלא במתכון מעיתון. ההוא לא נפגע ושאל את יחזקאל דוגרי איזה סלט הוא הכי אוהב. יחזקאל חשב רגע ואמר שהוא חייב להספיק להסתפר לכבוד שבת ושהוא הכי אוהב סלט חצילים רומני אפילו שהוא לא רומני. ההוא התלהב וקרא לאשתו והתחיל להיות בלגן ליד הדוכן כי באו גם החברות שלה והבעלים שלהם והתחלתי להילחץ כי עוד הייתה הרבה סחורה על הדוכן והיום קצר ואלה באו לבלות ולא לקנות, אבל יחזקאל שיהיה בריא נכנס איתם למשא ומתן איזה סלט חצילים יותר מוצלח והתעקש שאין כמו הרומני עם הפלפלים האדומים והשום וכל התערובת הזו, מזל מהשמיים שבא פתאום בעל זקן אחד עם כמה אברכים ואמר שהוא רוצה את כל הדוכן לשבת חתן באיזה ישיבה בבוכרים שיש שם איזה בחור שמבשל לכולם שהוא שף מלידה אפילו שבגמרא הוא לא אייייייי והוא אלוף במיוחד בחצילים, אז נתתי לו מחיר טוב ובאמת לקח הוא ובהחורים הכול, ואני השארתי את יחזקאל עם הבליינים והלכתי הביתה. בדרך נזכרתי שאין מי שיזכיר ליחזקאל שהוא חייב להספיק להסתפר לכבוד שבת וחזרתי חזרה. יחזקאל אמר אני לא מאמין בשבילי חזרת באמת כל הכבוד לך, אבל תן לי עוד כמה רגעים להסביר להם על הסלט הרומני שיבינו. אמרתי לו אם כבר מדברים, אז חציל מרוקאי שם את הרומני בכיס הקטן. יחזקאל התעצבן ואמר שאצלי הכול עדתי, ושאפתח קצת את הראש לעולם. האמת שלא רציתי להרגיז אותו אז אמרתי לו אתה צודק, סתם צחקתי מה קרה לך יחזקאל והוא נרגע והמשיך לרדת על הבליינים שהם לא מבינים כלום בחצילים. פתאום נזכרתי במישהו שבא אליי אתמול וגם ביקש חצילים קטנים אבל לא להחמצה אלא לריבת חצילים. רציתי לספר ליחזקאל שגם ההוא ביקש שאשמור לו איזה עשרה קילו, אבל לא ידעתי איך הוא יקבל את העניין הזה של ריבת חצילים, אז לא סיפרתי לו רק חיבקתי אותו בכתף ואמרתי לו שבת שלום יחזקאל ד"ש בבית והלכתי הביתה סופית.