בס"ד
לכל שיטת משפט רצינית, קיימת ליבה קשיחה. גרעין שלא בנקל ניתן לפיצוח. אותה חוקת היסוד החופפת בערכיה על הכל. מכתיבה אורינטציה וערכי על בלתי מעורערים. בבחינת: "אבק" של נצח, שאינו נד ואינו נמחה לעולם.
דומה שבמשפט התורה, אותה הליבה הקשיחה, שבבסיסה גם ברית נצח בין הקב"ה לעם ישראל [כנציג האנושות כולה] ,הינם אותם שני לוחות הברית אשר עליהם כתובים באצבע אלוקים - עשרת הדברים, ואשר גם נקראים מכל כיוון ורוח, לסמל גם את נצחיותם שבזמן.
היהדות התלמודית, מטעמים די מובנים לשעתם, נמנעה מלהקנות לאותם עשרת הדברים את אותו המעמד המשפטי חוקתי הראוי להם.
אך ככל שאנו מתקדמים בתהליכי הגאולה , ענין זה ישוב ויצוף שוב ושוב, עד כי יבוא על תיקונו ומכונו.
רעיונות הומניים רבים, שיש בהם כדי ללכד את הנפש הגלובלית, לכלל "אחת, כנגד "אחד" ואשר גלומים באותם עשרת הדברים, לפתע יפוזו מאורם הרב ויפעלו את פעולתם הברוכה .
די אם נזכיר בכלליות רבה שני מסרים ברוח האמור :
דרך משל, השויון המוחלט המתבטא בשני לוחות אבן שווים: חמש דברות מכאן וחמש גברות מכאן. שויון כפול זה, בא לבטא את רעיון העל, כי בשום פנים ואופן, אין כל עדיפות למצוות הפולחניות שבין אדם למקום , משום עדיפות כל שהיא על המצוות החברתיות , שבין אדם לחברו.
ויותר מזה ואולי זה עיקר העיקרים. אין כל משמעות לדיבר הראשון : "אני ה´".
אם חלילה, חולל הדיבר המקביל לו בלוח השני : "לא תרצח".
התורה ביקשה לומר, כי מי הרוצח אדם באשר הוא את ה"צלם": את ה"בבואה" המייצגת, עלי אדמות. הרי שרצח גם את ה"אלוקים". זה האבסורד הגדול שפנאטים המתיימרים לעבוד אלוקים רוצחים כביכול בשם האלוקים .
אם כן, בשורת לוחות הברית הינה, כי כל רצח [עצם המושג רצח משמעותו הריגה שלא על פי דין] באשר הוא לא רק שאינו מתיישב עם מהות האלוקות , אלא הוא ביטוי להכחדת ואיון האלוקות.
באותו האופן, גם לגבי הדיבר השני.
אין כל משמעות לדיבר השני "לא יהיה " אם הדיבר המקביל לו : "לא תנאף" מופר או נרמס.
וכך הלאה
לאור האמור, גם ברור, מדוע הלוחות היו הראשונים להכנס לארון .
וכי רק לאחר מתן הלוחות כחוקת יסוד, נפנתה התורה להתייחס לפירוט הדינים הנגזרים מהם בבחינת
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם .
מאחוריהם ומעליהם כעדות של נצח, נמצאת חוקת היסוד של הלוחות.
ועתה שים לפניהם את הפירוט, אותו הפירוט, הצמוד לערוץ הזמן ותהפוכותיו
