בס"ד.
אם בוקר אחד, יאמרו לכם, כי קורבן של בהמה, אינו אלא הזייה , ושככל שרחק הזמן מיום מתן אותה התורה של תורת הקורבנות , הקירבה לה´, שינתה את פניה, הלכה והשתכללה ואין יותר היום באותה הקירבה הערכאית של הקורבנות - ולא כלום.
אם בוקר אחד יספרו לכם, כי בכלל, כל תורת הקורבנות צופנת בחובה כמו יהלום באלף גווניו , גם גוונים אחרים המכויילים לעת הזאת של גאולה.
וכי כל פסוק מאותה התורה יכול וצריך כיום להתפרש גם ובעיקר על דרך הרוחניות הצרופה של : "חסד וצדקה", ללא כל נגיעה לבשר הנאכל באש ודם הזב מקרנות מזבח או מוזה לכל עבר באצבע.
אנא תאמינו שזה אמת.
שזה בוקר חדש.
שהרי לא בכדי, לא נבנה בימינו המקדש.
ואף לא יבנה לעולם.
כל עוד לא נכיל ונפנים, כי אין יותר מזבח של קורבן בהמה, כמו שאז , כשנמצא התחליף הלזה, נאסר כליל : "קורבן האדם" [ראה עקדה] .
והיום תורו של זה, קורבן הבהמה, להאסר , לפנות מקומו לתחליף הבא .
כיום אין יותר מזבח של עולה, אלא שולחן עם לחם הפנים המסביר פנים לכל דכפין.
וכך, כיום כשנאמר :
"קורבני לחמי לאישיי"
אין הקב"ה נצרך ללחם של קורבן המתכלה לשווא באש , את קורבנינו ב"לחם", בלחם של אמת,מבקש הקב"ה, שנפנה וניתן ל"אישיו". לאותם הרעבים הפזורים סביבינו תמיד.
כך גם :
"אש תמיד תוקד על בהמזבח לא תכבה "
שאין "אש" כיום, אלא "שירה"
, ש"אש" גם ראשי תיבות : "אדם שר".
וכיום, כל שולחן שמסביר פנים לכל, הוא הוא המזבח הרלוונטי להיום. וכשעליו גם אש של שירה היוקדת תמיד , מתגשמת במיטב , משאת "תאוותיו" של בורא העולם
וכך, כשכולם אוכלים משולחן שבת על זה המזבח המודרני - השולחן .ואש של שירה יוקדת עליו נפנה גם הקב"ה ויורד, לשום שמו בתוך חיקה של אותה ה"אש" של שירה
וכל שר ושר הופך באש האלוקית המתלקחת :
"לאיש"
