לחיות
כמו עשרות שקעים בְּקיר
לתת לכל דבר לחדור אלי,
להעניק, לשיר
ואם יהיה שם מתג קטן
שידליק ויכבה
קשרו את ידיי
בחבל של זמן
פן אתפתה
נ ז
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] כואב, בא לי לכעוס עליך על כמה בלאגן הכנסת לאהבה. אבל האמת היא שגם אצלי וכמעט אצל כל אחד אחר המצב דיי דומה. [ליצירה]
- [ליצירה] לפי דעתי התפנית כאן משמעותית מאוד, אבל אני לא יודע אם כדאי שאני אתן את הפרוש שלי לשיר. תודה על הקריאה! [ליצירה]
- [ליצירה] אני חושב שהרגשתי אותו בועט... ;) תודה רבה על שחר מיוחד מאוד. [ליצירה]
- [ליצירה] השיר הגיע למולצים פתאום, ראיתי שהוא פורסם מזמן ואני מקווה שהנאמר בו יקרא על ידך במבט של אחרי, של נגמר. בכל זאת הרגשתי צורך להגיב: שבשבילי השירים שיכורים מדיי. בשבילי הם טובעים מדיי. בשבילי השירים זועקים אך מכוסים מדיי. ויותר מכל, בשבילי השירים קצת מוכרים מדיי, אמנם לא ברמות בהם מובאים הדברים אבל זה מספיק קרוב כדי שהם יהיו כואבים מדיי. (והתגובות - קצת מנותקות מדיי). אני ממש אשמח לשמוע שכבר אין תוקף ממשי לכתוב פה. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] חזק וכואב. אנחנו צריכים להתפלל לישועתם של כל מי שקבור במעגל הזה. גרמת לי לחשוב. תודה לך. [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע הזה ממש הצחיק אותי, ה"אמרתי לך" ברגע כזה הוא בבחינת גהינום בפני עצמו. כל הכבוד! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך מיכל! הסוגריים דוקא במקום מבחינתי, ולו לשם תחושת הסגירות כיאה לקבר. וה' ישמור שלא נשמע עוד מאותם המקרים. לילה טוב! [ליצירה]
- [ליצירה] מרגישים שהשיר יוצא מבפנים. מקווה שתמצאי את האומץ ואם תזדקקי לה - גם את הסבלנות. [ליצירה]
- [ליצירה] אני מצד אחד מקנא בתמימותו של האיש הזה, ומצד שני אני לא יכול לסבול אותו. בא לי לקחת סיכה ענקית ולפוצץ לו את הבועה, אבל מצד שני גם יש לי מן סוג של חלום לחיות בתוך בועה כזו בעצמי. בעצם לא. לא יודע. בלאגן. בכל אופן, אם אתה לא רוצה שאנשים יחוו, יתרגשו ויחושו את הכתיבה שלך אז למה אתה כותב סיפור? תפרסם תזה על - "דוסים בגיל שלושים וסוגיות בטהרת המשפחה". ולא עשית זאת. [ליצירה]
