"זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב", אמרתי.
"הוא מספיק מחורר, לא?", ענית.
ואני, שלא יודע להכיל כאב כה מוחשי,
לא ידעתי את נפשי.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] . ב"ה יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] משותף לכולם מדהים איך הצלחת לבטא במילים כאב, שנגע כמעט לכולנו. [ליצירה]
- [ליצירה] מצטרף לנאמר לדעתי זה שיר אופטימי בצורה בלתי רגילה, למרות האיפוק שלו. מאד מעודד. לא יודע להצביע בדיוק, אבל אני מריח כאן גם משהו נוסף. שי ? [ליצירה]
- [ליצירה] :-0 עשה לי את זה נראה לי שאעבור על כל השירים שלך. :) [ליצירה]
- [ליצירה] מקסים. דיבר גם אלי מאד. זה באמת שינוי דראסטי. [ליצירה]
- [ליצירה] סתם משהו שכתבתי לפני שנה בסגנון... הפסח אני מתאבד. תנו לי סיבה אחת טובה למה לא. הפסח אני מתאבד, ולא איכפת לי מי יבוא. הפסח הזה אני אטפס על בניין גבוה וילד ברחוב יביט בי דרך חורים במצה ויראה אותי צונח צניחה חופשית צניחת חורין. כך אפטר באופן סופי בהחלט מכל המרור בחיי. הילד יראה דרך החורים במצה אותי מרוסק על המדרכה כמו חרוסת שהוקאה חזור והקא. הפסח אני מתאבד וזה לא ניתן לערעור. כבר יותר מדי פעמים לב התירוש שלי נקרע כמו ים סוף לשני חצאים שני חצאים שעומדים ומסתכלים זה בזה בהשתאות ובמירמור - "שוב אכלנו אותה". לא עוד אשליות לא עברנו את פרעה ולא נעבור גם את זה. הפסח אני מתאבד ומי שיש לו בעייה עם זה שיעמוד בתור, אבל שיקח בחשבון שזו עלולה להיות עמידה ארוכה - עמידת מצרים של ממש. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לאפרת היי אפרת וקודם כל תודה אני נוטה להסכים אתך לגבי הסיום פשוט זה נכתב במשיכת קולמוס ורק עכשיו קצת שיפצתי, גם בשאר הבתים אולי ינעם לך יותר ובנוסף, הצבתי לעצמי מגבלה קצת בעייתית אבל אני מעדיף לכתוב לך את זה בפרטי :) ארז [ליצירה]
- [ליצירה] :-) איזה יופי לגלות שאותה שקיעה נגעה באותו זמן בעוד מישהו, נגיעה שהולידה שיר... [ליצירה]
- [ליצירה] אני רוצה להגיד שזה פשוט שווה המלצה ! כמו הרבה דברים, לדעתי, של גיל (למרות שהוא לא מסכים איתי בד"כ). כל כך מעט נכתב בנושא, וזה דווקא כל כך רלוונטי במיוחד לנו, כותבי השירה באינטרנט. בהקשר זה, הייתי לא מזמן בכנס על שירה מקוונת, וחולקו שם דוגמאות של ז'אנר שירה-אינטרנטית. זה די מגניב. וגם - דנו שם בסוגיה הפיזית של כתיבה על מחשב. זלי גורביץ', משורר ואנתרופולוג, טען שזה משנה את כל יחסי הכוחות, שכן בכתיבה רגילה רוכן המשורר מעל הדף, וכמו כובש אותו, ואילו במחשב זה קצת כמו לחזור לציורי המערות, כשיצרו במאונך, והוא מרגיש לפעמים כאילו המסך שניצב מולו אפילו קצת מאיים. גם לעניין ההיסוס עם העט מעל הנייר, ההתחלה של כתיבה והמחיקה הוא התייחס, בניגוד להקלדה והמחיקה במחשב. אולי זה נשמע קצת תמוה, אבל אני מניח שיש אי אילו השלכות פסיכולוגיות לעניין הפיזי הזה. [ליצירה]
- [ליצירה] :( הצלחת להעציב אותי... סיטואציה די מוכרת לי... גם לי היה שותף... גם לו היה חבר... [ליצירה]
- [ליצירה] הממ.. אני אקח את זה כמחמאה, אבל איכשהו ההרגשה שלי היא שזה מתאים לשירי ילדים, שזה קליל כזה, גובל בטפשי :) [ליצירה]
- [ליצירה] בגני נטעתיך את אכן צודקת, וזה לא מוזר בכלל, ולא מקרי, ולא טעות. זה גם לא בדיוק התשתית של השיר, זו רק ההתחלה - והוא משובץ בשירים רבים של נעמי. ועם זאת, ידועה הערצתה ואהבתה של נעמי לשירת רחל, היא הלחינה וביצעה רבים משירי המשוררת - כולל את "בגני נטעתיך" - ולדעתי להצליח להלחין שיר של מישהו אחר בצורה כה נשגבת מצביע על חיבור עצום אליו (הגם שהוא אינו בעולם מזמן), וגם הרבה יותר קשה מאשר שיר שלך עצמך. בנוסף, היא קבורה לא רחוק מרחל... כך שהרגשתי שאין מתאים מזה. [ליצירה]
תגובות