ב"ה
יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה.
[ליצירה]
.
ב"ה
יפה, אבל היה יותר חזק אם היית מבטל את החלק האחרון. משהו כזה: "זה מסוג הדברים שפוערים לי חור בלב" "הוא כבר מספיק מחורר, לא?". סתם, דעתי הבלתי חשובה. פשוט אם לא מוסיפים אחרי זה משהו נשאר ההד של המשפט האחרון ביתר עוצמה.
[ליצירה]
אוי אוי
חברים, אילו ידעתם מה עומד מאחורי כל זה...
בשלב זה רק אומר לכם זאת:
הרווח בין המילה האחרונה לבין סימן השאלה אינו מקרי, וגם לא הסוגריים על המילה הראשונה...
[ליצירה]
היי יורם
תודה על התגובה. שמחתי. תמיד שמח.
לגבי פרוור - כמובן שאיני כועס, ויש לי שני דברים לומר:
ראשית, לבושתי ולכלימתי, איני מכיר את השיר (או שירים שלו בכלל). בהחלט חור שצריך להימלא.
שנית, מהמעט שציטטת לדעתי אין הקבלה או דמיון. כשאני מריץ במוחי סצינה של ישיבה בבית קפה ובחישת קפה אדישה אל מול סצינה של נסיעה בשתיקה רועמת, לדעתי מדובר בשתי סצינות שונות בתכלית.
מה דעתך אתה ? :)
ארז.
[ליצירה]
אני רוצה להגיד
שזה פשוט שווה המלצה !
כמו הרבה דברים, לדעתי, של גיל (למרות שהוא לא מסכים איתי בד"כ).
כל כך מעט נכתב בנושא, וזה דווקא כל כך רלוונטי במיוחד לנו, כותבי השירה באינטרנט.
בהקשר זה, הייתי לא מזמן בכנס על שירה מקוונת, וחולקו שם דוגמאות של ז'אנר שירה-אינטרנטית. זה די מגניב.
וגם - דנו שם בסוגיה הפיזית של כתיבה על מחשב. זלי גורביץ', משורר ואנתרופולוג, טען שזה משנה את כל יחסי הכוחות, שכן בכתיבה רגילה רוכן המשורר מעל הדף, וכמו כובש אותו, ואילו במחשב זה קצת כמו לחזור לציורי המערות, כשיצרו במאונך, והוא מרגיש לפעמים כאילו המסך שניצב מולו אפילו קצת מאיים.
גם לעניין ההיסוס עם העט מעל הנייר, ההתחלה של כתיבה והמחיקה הוא התייחס, בניגוד להקלדה והמחיקה במחשב.
אולי זה נשמע קצת תמוה, אבל אני מניח שיש אי אילו השלכות פסיכולוגיות לעניין הפיזי הזה.
[ליצירה]
מדהים, מעולה
אני יכול להמשיך עם סופרלטיבים.
זה פשוט גדול. מעורר חיוך וצביטה בעת ובעונה אחת.
מה יהיה עם כל ה"מתנדנדים" ? ש"מזדיינים עם בנים אבל אוהבים בנות"... כמה עצוב... כמה פתטי...
חזק ואמץ.
[ליצירה]
מהמם
פשוט קטע מקסים ורק עכשיו כשקראתי את התגובות נדהמתי יותר לגלות שהכותב אינו כותבת ואינו מיה ואין נועם...
באמת יפה, רומנטי, וכמו שמישהי כתבה, כל כך מקסים שהייתי בטוח בשלב מסוים שזה שקט שלפני סערה ושהחתן ימות בפיגוע ירי בכביש 443 רגע לפני החופה.
איזה כיף שיש גם סיפורים עם סוף טוב.
לי אישית יש טראומת-מקווה לא קטנה אבל נעזוב את זה, אולי הקטע היפה הזה קצת ריכך אותה.
תודה.
תגובות