חשכת הליל

מעירה את הלב הרדום

מתירה את השבוי

משלשלאותיו.

מבליחה באפלה

ספק בעורמה

ספק אם באמירה גלויה.

כמו קב

שנותר תלוי

חסר מעש בלובשו,

כך האהבה תלויה

באותו החש,

או אולי בעצם 

באותו נחש.

נחש רדום

המזגזג על גחונו

ולשונו הפתלתלה

נחשפת בפני אויבו

על מנת להכישו,

להתגרות בבריאתו

ולגזול ממנו את אהבת

חייו.

ואותו החש,

יש לומר אותו נחש

מתחבט עם עצמו

האם לגזול חיים

או להותירם שלמים.

ובעודו מתלבט

סכין חדת תער

ניתקה את ראשו מגופו

וחייו היקרים

תמו טרם זמנם

כששאלת המוות

מרחפת אי שם...