הדים של שתיקה עוטפים אותך מכל כיוונייך, חובקים. שיערך הצהוב מבהיר חללים שחורים שנפערו בכר. לוטפת את פנייך ברוך השמור רק בשבילך. ואת נאנחת אנחה חלושה של כאב, פנייך החיוורות עונות לי תשובה. את אוחזת בידי באצבעותייך הילדותיות כמו מחפשת בהן נחמה, הבטחה לנצח. מצאת? בבת אחת אני פוסקת, ועינייך לוחשות לי בקשה ילדותית, ערגה למשהו רך, לפריחה קטיפתית שנושרת בין החורף לסתיו.