רוח דמיונית נושבת ומכה בי,
אור חיוור, אילם
מסתנן בשערי.
את שרה קול שני.
שיר שפעם הכרתי, קול שפעם הכרתי.
אין מי שישיר קול ראשון,
והשיר לא נשמע שלם.
עכשיו הוא פוסע
אל מחוץ לדלת ביתי,
וטורק אותה מאחוריו.
הירח מאיר על הקמטים שלי,
שנעלמו כמה ימים אחרי שנולדתי.
זו הבדידות,
הבדידות שגורמת להם לצוף
מעל העור.
זו הדלת המכה במשקוף.
24.4.2003
אליס וייר
-
www.stage.co.il/a/alicewire
"The more sensitive you are, the more likely you are to be brutalised, develop scabs, never evolve. Never allow yourself to feel anything, because you always feel too much"
Marlon Brando
תגובות