העולם
פתאום הופך צבעוני,
כשאת אורגת סיבים סינתטיים
אל תוך בגדי מערומיי.
חופרת בי במחט,
ודוקרת,
קושרת בי קשרים- קשרים.
את הולכת ממני.
אני פורמת את כל התפרים
שתפרת בשמלתי,
לכודה בעולמי שהחוויר
בלעדייך.
כמה צבעונית הרצפה,
כמה חיוורת אני,
רועדת.
חוטים
חוטים
חוטים
הלילה מחשיך,
מוריד מסך ערפל על לובן עורי.
כולי ערגה
למליחות שבך,
לצבעים שאנחנו רוקמות ביחד
כדי לחפות על הכלום
בפנים.
השמש עולה,
הדלת חורקת את בואך אל תוך חיי.
מביטה בחיוורון מוכה השמש,
רוכנת אליי,
גוף רועד מותך על המיטה.
אורגת לגופי סיבים סינתטיים.
כמה צבעוני העולם...
18-19.4.2003
לילה.
