את רצה לפני כולם, אוספת קילוף ועוד קילוף אל תוך זרועותייך הפתוחות. ילדות קטנות משירות אותם, מפוחדות ממך ומהרודפים אחריהן, האוספים את השברים השלמים. קילוף צהבהב יתאים לבטן, כמה גרגרי אבק סגולים מאחורי האוזניים ובין האצבעות, חתיכות כחולות עבות, שיהיו מושלמות לחזה שלך. רצה מהר יותר אחרי הקילופים החומקים בין רוח וגשם, חובקת בזרועותייך את הקילופים שאספת היום, יום חורפי ומושלם לאיסוף קילופים. חומקת בין הצללים אל פינת רחוב מחשיכה, מסירה את קילופייך שכבר מאיימים ליפול, ותופרת לגופך 3 חדשים במקומם. ירוק ברגליים, זהב סביב הראש. כחול על השפתיים, ידיים אפורות, לב אפור. חוטים של געגוע נקשרים לך בין הצוואר לבטן. את פורמת אותם בזריזות ובמיומנות, וממשיכה לתפור לך קילופים. לא כואב לי יותר, את מחייכת לעצמך ולחתול כתום. לא אכפת לי שאני לבד, את צוחקת, לא אכפת לי שאני לא מרגישה יותר כלום.
7.4.2003
אליס וייר
-
www.stage.co.il/a/alicewire
"The more sensitive you are, the more likely you are to be brutalised, develop scabs, never evolve. Never allow yourself to feel anything, because you always feel too much"
Marlon Brando
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איזה יופי. כמו שקצת אחרת אמרה, ממש תענוג לקלף את הואריאציות ולקרוא אותן.הכתיבה אסוציאטיבית וכנה, הדימויים מקסימים ואפילו מבחינה צורנית,- כתיבה נטולת אנטרים כמו שלך ממש עושה נעים בעיניים;מניעה אותם הלוך ושוב,מזכירה גילוף נחש מקליפת תפוז. בין היצירות הבודדות שעצם הקריאה בהן עולה על המחשבות והרגשות שהן מעוררות (או לפחות משתווה..). [ליצירה]
- [ליצירה] . התחלתי לקרוא את ארבעת הוריאציות מהסוף להתחלה דווקא, והתענגתי על כל מילה ומילה. המיסתורין לאט לאט נחשף, עד שהרעיון הובן במלואו. קטע אמיתי, מרגש ונפלא ממש! מאוד נהניתי. [ליצירה]
תגובות