בס"ד

 משום שהפלגנו בתעלוליו של האיש . לא יהא זה  נכון הוגן , שלא להוסיף גם את הנופך הבא.ולו גם כקו של זכות

 בלעם אומנם נהרג בחרב  עם שאר מלכי מדין אשר צררו את ישראל  ויש   להניח כי צירופו לאותה הכפיפה בא לומר כי לפחות בעיצה אחת היה איתם.

  ולא עוד יש בסיס לסברה כי לא נפרד מבלק בטרם עשו ביניהם חלוקת "עבודה" בלק יזני את עמך ישראל ובלעם ידאג "לטפל" באליטות באמצעות "נסיכות מדין

 יחד עם זאת  אי אפשר להתעלם משניים :

 -  כי בלעם הוא זה שהקדים לבקש : "תמות נפשי מות ישרים  ותהי אחריתי כמוהו"

 - נאומיו ומשליו של בלעם מסתיימים בחזונות נבואה המשמשים למעשה רקע ומבוא, לכל נביאי ישראל הבאים..

 והשאלה הינה, האם בכל זאת  לא היתה מיתתו "בחרב" משום אותו עונש מזכך , שיש בו כדי להגשים את בקשתו שלעיל, או לפחות את חלקה.

 נקודה זו פנים לה לכאן ולכאן, על כל פנים

 משפטי המפתח לדברים , הינם ללא ספק המשפטים הבאים ואשר גם משכו מפרשים רבים להאירם מזויות שונות]:

 " אל מוציאם ממצרים תועפות ראם לו.

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.

 כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל".

  בלעם כנביא הגויים ומקבילו של משה, נדרש לכאורה, אם כי בעקיפין גם לנבואתו של משה .

הקביעה, כי לאחר יציאת מצרים "לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל", באה למעשה לומר,  ודווקא לעם ישראל המתלוננים ללא הרף על משה. כי אסור היה להם לראות כך את פני הדברים.

 מוסיף ואומר בלעם [ כמובן בהשראת ה´] כי חזון יציאת מצרים ,איננו פרויקט טקטי של התנחלות, ואינו גחמה של מנחש או קוסם. אלא ראשיתה של דינאמיקה מפוארת עדי חזון הגאולה השלימה.

 הביטוי : "תועפות ראם לו", שנאמר בסמוך למילים "אל מוציאם ממצרים", בא לומר,  כי לקב"ה יש עוד חזונות עתידיים נשגבים ואשר בעתיד אט אט יתגלו ויראו לכל עין.

בלעם סוף סוף מסביר את יציאת מצרים בפרספקטיבה המשלימה והמזהירה בעתידו של עם ישראל וכאמור לא רק בהיבט המידי של אותו המסע אל ארץ זבת חלב ודבש.

 ושוב צריך לומר ולחדד הדברים. בלעם למעשה מטלטל את ישראל במדבר, מבקש להאיר את עיניהם יציאת מצרים הינה אך ראשיתו של תהליך ארוך.  לקב"ה "תועפות ראם לו",כלומר בציקלונו עוד חזונות רמים  ונשגבים של גאולה הנכונים ומזומנים לעם הזה . בבחינת אראנו ולא עתה"

 והוא בלעם, אף מבקש להקדים ולתאר את אותם חזונות נשגבים 

 רק על רקע הדברים האמורים, ניתן יהא גם להבין את המשך הדברים .

 בהם לפתע בלעם נוקט לשון הווה לאמור:

"כעת יאמר מה פעל אל"

 לאמור: עתה יוחוור, אל נכון, מה ההיקף  פועלו העצום של הקב"ה באותה ההתחלה של יציאת מצרים.

 ואכן, לאחר הדברים האמורים, בלעם מתחיל לגלוש  בנבואה עתידית 

 הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא ....".

 אלא שאז, בלק הנואש, משסע אותו וקוטע את הדברים.  אבל חזונו זה של בלעם  ואולי גם בניגוד לרצונו, ממשיךלבעבע בו ולתסוס, עד כי הוא פורץ שוב, גם במשלו הבא הרביעי במספר .

והמעניין הוא, כי הוא בלעם, שב וחוזר במידת מה על הדברים כאמור על ה"תועפות" ועל ה"ארי" ועוד. כאילו שחלילה לא נטעה ולא נקשר בין הדברים.

  ולו זו אף זו, גם בנאומו האחרון , שניתן כ"עיצה"  ממשיך ומנבא בלעם את שלימות חזון עתידו של עם יראל ועד לימות המשיח.

 אז כן, אולי ניתן לומר לפחות, שבלעם דווקא כנביא הגויים, ניתנה לו הזכות להיות נביא מקדים ופותח לכל נביאי ישראל הבאים  מבחינה זו,

 משה אומנם היה, אבי הנביאיהם. אך שמא בלעם היה אחיהם הבכור  .

 כך או כך, כנביא הגויים הרי שבלעם טרם מותו לא יכל לרדת מבמת ההיסטוריה מבלי  להנחיל גם לגויים את "סכימת" העתיד לבוא. ואשר גם נוגעת אליהם. על מנת  שגם הם יקדימו  לדעת ומראשיתו של ה"מסע, שאם לא כן איזה טעם היה בו כנביא הגויים שלא יגלה להם את העתיד הרלוונטי גם לגביהם.

 והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה