בס"ד
מהאדמה בּאתי,
ביום גשם רטוב
קול צורם שמעתי
בשתיקת רוחות ושוב;
חול עפר כיסו עיני ,
אל ייעלמו ימי.
ידעתי..
רמז קדום לקודש ,
כא' טבת בחודש.
ולילה, חושך עולם
בדמות בצלם-אדם.
שמים של חמלה,
ירח נבלע בבהלה.
קראתי,
מהאדמה באתי
בתוך כובד משאי
ואליה אשוב.
שמים עוטפים אדמה,
בין טיפות העיניים
ודמעות השמים,
גשם רטוב.
