פרשת: קרח

בפרשת קרח – מסופר על מחלוקת קרח ועדתו, קרח היה משבט לוי והוא עמד בראש המרד, כמו כן

הצטרפו למחלוקת גם  - דתן ואבירם שהיו משבט  ראובן,

קבוצתו של קרח קנאו באהרון ובניו מפני שרק להם ניתנה הכהונה.

לעומתם, דתן ואבירם שהיו שייכים לשבט – ראובן-  הם קנאו בכל הלווים על היותם במעמד מיוחד,

בעוד שהם היו בטוחים שמעמד זה ראוי אך ורק להם מתוקף היותם– הבכורים!

וכך נאמר בתחילת הפרשה:"וייקח  קרח בן -יצהר  בן –קהת   בן – לוי  ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן –פלת  בני ראובן ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמישים ומאתיים נשיאי העדה קרואי מועד אנשי שם וייקהלו על- משה  ועל אהרון ואמרו אליהם: רב-  לכם כי כל- העדה כולם קדושים ובתוכם ה': מדוע תתנשאו על קהל ה'?" רש"י שואל,  מה לקח קרח? הרי כתוב:" וייקח קרח,," אך לא כתוב, מה לקח?

לכך מביא רש"י שני פרושים,  פירוש א] קורח פשוט לקח את עצמו לצד אחר?

לפי פירוש ב] המילה: "וייקח" –מצטרפת למשפט:"ואנשים בני- ישראל חמישים ומאתיים." – כלומר הוא לקח איתו מאתיים וחמישים איש. רש"י מוסיף כי יש כאן הזכרת אבות:" קרח בן יצהר- בן קהת..."

ואילו יעקב אינו מוזכר בין השמות – מהסיבה:  הוא ביקש רחמים מהקב"ה שלא ייזכר על המחלוקת של קרח ועדתו – שלא הייתה לשם שמים .

רש"י מוסיף ואומר: שדתן ואבירם הצטרפו  למחלוקת , לא מפני שתבעו כהונה,  או לוויה  ולא בכורים שהרי-הכהונה נלקחה מהם אחרי מעשה העגל. אלא מתוקף שכניו של קורח שהרי כתוב:"אליאב נמואל ודתן ואבירם." כלומר הייתה השפעה שלילית עליהם-  מעצם היותם שכניו של קרח, "אוי לרשע ואוי לשכנו".

המחלוקת שהייתה כאן – היא מחלוקת שלא לשם שמים. במסכת אבות נאמר:"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים: ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים. איזו מחלוקת שהיא לשם שמים?

זו מחלוקת הלל ושמאי: ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו."[מסכת אבות פרק: חמישי,י"ז]

[ראיתי בספר התמצית/מאיר ינאי ] במילה מחלוקת יש רמז למילים: חלק, מות. התורה מעודדת רק מחלוקת לשם שמים- מחלוקת שמאי –הלל = ראשי תיבות = משה.

קרח =אותיות = קרח חילק קליפות רעות. הקליפות שומרות על הפרי,  אך ברגע שמקלפים את הפרי-

הקליפה נהפכת לחסרת ערך.

ניתן לראות שמשה ממש הזדעזע מהמחלוקת הנוראה הזאת.  בתגובה , הוא נפל על פניו-"וייפול על פניו"

מדוע תגובתו הייתה כה חזקה?

רש"י אומר: היות וזו לא הייתה המעידה הראשונה, אלא מחלוקת רביעית.כל זה לאחר – חטא העגל,

המתאוננים, המרגלים. כאן הנפילה הייתה מתוך חרדה גדולה מהמעשה. אם כי ,יש פעמים נפילות מתוך הודיה או תפילה.

למה הדבר דומה? לבן מלך שחוטא כמה פעמים,  אבל בפעם הרביעית המלך אינו סולח לו ,הוא מאבד את סבלנותו.

מעניין שמשה אמר לאנשי קרח שיחכו עד הבוקר לתשובתו של ה', רש"י אומר: שמשה היה סבור שהתנהגות רעה זו -  נובעת מתוך אכילה מרובה ושתייה רבה ואם יחכו עד הבוקר,אולי בינתיים יעשו תשובה. התוצאה בסוף הייתה  קשה, האדמה פתחה את פיה ובלעה את  קרח ועדתו ,גם דתן ואבירם היו בין הנענשים ונבלעו גם כן באדמה. המסקנה: אכן,  מחלוקת שלא לשם שמים – אין סופה להתקיים .

יהי רצון שלא יהיו מחלוקות בעם, אלא רק מחלוקות לשם שמים – כדוגמת  הלל ושמאי.