מתנהגת כחיה במציאות מדומה
מושכת אותי לפנים הבועה
אופייך כערפיח, ובכל זאת כסם
נשמתך, קהת חושים, התחיי לעולם?

כעורף לקיר הגנה מדומה את ניצבת
אופייך כמעטה, לא אמיתית, מזוייפת;
עד מתי תטמיני אופייך, ילדתי
עד מתי תתחבאי מעצמך, אהובתי?

כפרפרים הם עולים על רשתותייך
כעכביש אכזר את טורפת מטעמייך
שורפת לכודייך בשלהבת הפשע
עד מתי תשרדי כך, מלכת הרשע?