מיכל וחגית בעולם החיצון 4

טוב..אני מניחה שהפסקנו בר"ח חשון..(לפי התאריך האחרון שסימנתי בפרק הקודם)...

בעיקרון התחלנו להלחץ קצת לגבי בגדי חורף ומגפיים עם פרווה אז החלטנו להקדיש את יום ראשון לקניית מגפיים- באמת שלא חשבנו שזה פרוייקט הרי שאנחנו לא בנות בעייתיות במקרים אלו...

אז קמנו בבוקר יום ראשון התארגנו (בזמן שאני ישנתי חגית השכימה קום וסידרה את ארונות המיטבח..(עד כמה שזה היה דחוף..זה לא,אני סתם צוחקת עליה...)ויצאנו לסניף לפגוש את שני  החניכים שלנו-סאשה וז´ניה.(שניים מני סאשה וז´ניה רבים במיוחד באזור).

ולד הכין פעולה אטרקטיבית שבה למדנו עובדות  על ישראל ועל מרלין מונרו (הידעת שלמרלין מונרו היו 6 אצבעות ) )   .welcome to sniff Kiev ברגל???!!!- 

ובזמן שישבנו במעגל התעטשתי פתאום לפתע וולד מתוך כוונות טובות וטהורות אמר לי בתאבון...זה היה אחד הטובים..

  אחר כך שיחקנו קצת כדורגל כשלא ברור עם השער הוא בין הכיסאות או שמא על המחשבים של המדרשה,

אחרי שהתעייפנו .עלינו לישב"צ חירום אצל אלישע באשר למצב החניכים הזעום בסניף והוחלט לבסוף  על שליחת מכתבי תחנונים והזמנה ל"חפש ת´מדריך" בקניון הגדול בקייב שנקרא "קראוון"(עוד לא היינו שם אנחנו מקוות שהוא קצת יותר גדול במימדיו מקראוון רגיל..)ולבסוף נטשנו את ולד לערוך חיפוש מקיף של כתובות ושמות חניכים שנעלמו מאדמת הסניף ונסענו לקנות מגפיים ב"צום"(זוכרים הכלבו הענקי של ה5 קומות..)ובעודנו נוסעות במונית שירות שכאמור נסיעה בה עולה גריבנה וחצי אנחנו רואות מראות שמעלים בנו זכרונות נדכאים ולא רחוקים...קרישטיק חסום בשורת חיילים שלובי זרוע במדים שחורים..וקרישטיק ובו "צום" חסומים מאיתנו.... ניסינו איכשו לעקוף את המדים השחורים וביקשנו יפה והם הסבירו לנו יפה שיש שם הפגנה קומוניסטית משו..דגלים אדומים וכו-אח"כ הסתבר שהיתה זו הפגנה לאומנית עם המועל יד(בסגנון היל היטלר),גלוחי ראש ועל הדגלים האדומים סוג של צלב קרס עם קישקושים.. וכך התרחקנו לאיטנו מקרישטיק(כמובן לא לפני שניסינו למצא דרכי גישה נוספים) כך שלבסוף חזרנו לאיזבושקה  בישלנו, נחנו ויצאנו לקניון "אוקראינה" היוקרתי לחפש אולי נמצא שם מסגרות לפורטרטים שלנו..

אבל זה הקניו כנראה לא מיועד לבנות שירות כמונו (שאגב המשכורת שלנו נחשבת למשכורת סבירה+ בקייב-500$ יש מורות בבצפר שמקבלות פחות וזה כולל ותק)ואני תוהה לעצמי למי הקניון כן מיועד ומי מרשה לעצמו לקנות שימלה ב1500 גריבנה?!??!

ביום שני היינו ב"שימחה" ופתחנו שם את ה"קולה קלוב"- המרכז הלאומי להרעלת הילד בשם התורה-אנחנו מכינות לתלמידים פרק לקריאה מהתנ"ך עם שאלות אמריקאיות להפסקה הגדולה ומי שעונה נכון מקבל פחית...היה חביב למדי..אחרי "שימחה" נסענו לנסות מזלנו שוב בקרישטיק ב"צום"-אגב במרחק 3 דקות יש חנות של קסטרו..

ונתקענו בפקק-ובקייב יש פ-ק-ק!!!!אז פשוט יצאנו בכביש וצעדנו 5 דקות ברגל בלי פקקים נוספים בדרך..

הגענו לצום עלינו במדרגות פתחנו הדלת(לא פתחנו באמת..סתם אסוצאציה של דירה להשכיר..)והתחלנו לבחון את המגפיים אני מתוך נדיבות לב החלטתי שקודם נסתדר ונמצא משהו לחגית ואם אראה משהו שנראה לי מתאים אבדוק אותו...לבסוף מתוך מבחר של יותר מ1000 סוגי מגפיים לא מצאנו כלום(כל המצוי אינו רצוי,כל הרצוי אינו מצוי וכל המצוי והרצוי-תפוס או שאין במידה שלנו...)אחרי משהו כמו 3 שעות של חיפוש מתיש(בנים –זה באמת קשה להיות בת..עכשיו אני מבינה על מה אתם מברכים ועם כל זאת אני שמחה על מה שאני מברכת אז שלא יעלה לכם לראש!)

החלטנו לחפש במקום אחר...ניסינו להיזכר באיזה מעבר תת קרקעי ראינו חנות מגפיים במחירים נורמלים..לא מצאנו ולבסוף עלינו על מונית שירות וגם בה נתקענו בפקק..בעעעעע....

חזרנו עייפות ורצוצות..בערב אנה התקשרה ועידכנה שהיא חולה...ואנחנו הכנו עצמנו לחזרות עם התלמידים לטקס הזיכרון לרבין-(פה למדתי מילה חדשה מחגית-אמביוולנטיות זה אומר הרגשה של דו פרצופיות לגבי נושא מסויים..)

שאנחנו השתדלנו שלא יחרוג מגבול הטעם הטוב מכל הבחינות...אבל שגם יצא יפה...

יום שלישי על הבוקר המשכנו לעבוד על הקירות וכמובן לשגע את אנדרי-זה כבר סלנג יומיומי...

ושיחררנו תלמידים להתאמן איתם,בשעה ה8 דניאלה ביקשה ממני להוציא את קיריל מכיתה ט´ ופשוט לדבר איתו עיברית...אז הוא עזר לי קצת עם הלוח צה"ל ודיברנו על הצבא ועל השבויים שלנו ועל הערבים וכמובן ששאלתי את אחת הבנות-ויקה בקשר למקום נורמלי למגפיים..-ברוכים הבאים ל"טריישינה"-שכונת מצוקה בגדה הימנית(או השמאלית- המקומיים עצמם לא יודעים-שאלתי!)

אז הזמנו מונית לשוק של טריישינה..וחגית ואני התחלנו לגשש דרכנו..ראינו כובעי פרווה רוסים ומעילים לחורף ו..נעליים..הסתובבנו שם עד שראינו משו שנראה נחמד ולפתע צצה מוכרת חביבה וקראה לשותף הסיני שלה שניהם הסתכלו עלינו וקלטו שאנחנו לא מקומיות..הם שאלו אם אנחנו לומדות כאן אז עניתי שכן ושאלו מאיפה אנחנו..חגית ענתה שהיא מלבנון ואני הוספתי שאנחנו לומדות באוניברסיטת קא פאי (שעוד תכירו בהמשך..)הם הציעו לחגית למדוד נעליים וכששאלנו למחיר והם ענו 380 גרבנה אמרתי שזה יקר מדי אז המוכרת עצמה הציעה:"נו אז נתמקח.."

ובשם השותף אמרה שהם יעשו הנחה כי אנחנו סטודנטיות..(אגב את הסיני עדיין לא הבנתי על אף הרוסית השגורה בפיו...)חגית אהבה את המגף (מתוך ידיעה ברורה שבארץ היא בחיים לא תלך עם הדבר הזה) וקנינו ב300 גריבנה..

המשכנו להסתובב עד שחזרנו למוכרים וחגית הצטלמה איתם-כל השוק התלהב.. המשכנו לחפש עבורי ללא הועיל מגפיים...קנינו בסוף "כובע כלב" זה כובע עם מכסה אזניים מפרווה,ועם פרווה בפנים-בעיקרון זה של בנים..אבל לא אכפת לנו...לאחר שמיצינו את טריישינה שהתחיל להסגר התחלנו לצעוד לכיוון הכביש לתפוס מונית...הפעם זה לקח הרבה זמן עד שעצרה מונית טרנטה אדומה עם טלויזיה מקרטעת בפנים...התענוג עלה 60 גריבנה עד הקירקס..

בעודנו נוסעות ונתקעות בפקקים חגית ואהני דיברנו ביננו בשפת האם..לפתע שאל הנהג:"מאיפה אתן"

ושה´ יסלח לי אבל קשה לי לשקר אחרי שהתפתלתי ביני לבין עצמי עניתי:ישראל...

פתאום הנהג שואל בעיברית צחה:"לא!!באמת?" אז עניתי שבאמת..והוא פתח בשיחה בעברית מקרטעת מה..

הסתבר שהבחור חי בארץ במשך שלוש שנים כמעט קצת ת"א קצת בת-ים..וכששאלתי למה הוא חזר הוא ענה: אני לא יהודי..סליחה..אבל בעקרו זה בשביל שהילד שלו יקבל השכלה נורמלית ומערכת החינוך בארץ..(נראה לי שאתם יותר מעודכנים ממני בשביתות שם שלא לדבר לשון הרע על שרת החינוך בעלת המודעות היהודית העמוקה שלה...)

הנהג התלהב ואנחנו סוף סוף הגענו ויצאנו לנשום אויר צח...מצאנו מגפיים לחגית!

יום רביעי- שוב שימחה- צריך להתכונן לבואה של אירה-שזה אומר לחדש את הקירות ולארגן "פקזוחה"-הצגה למראית עין לכבוד הפיקוח...ובערב תכננו ללכת לשיעור בתניא בבית של רחלי-השליחה החב"דניקית..

אבל שוב עד שהגענו הביתה..יצאנו לחפש מגפיים עבורי בקירקס..(באמת בקרקס..) הקרקס פה נמצא במבנה והוא מופיע בעיקר בערבי שבתות ובימי ראשון אז הוא משכיר את הרחבה שבפנים לדוכני שוק..יש שם הכל- מנעליים, בגדים עד צעצועים ושאר ירקות..אחרי שגם שם לא מצאתי כלום(זה לא אני הבעייתית-פשוט לאוקראיניות יש טעם מזויע בנעליים-שפיץ גם בעקב וגם באצבעות רגליים!!)-חגית מצאה חצאית-ושוב אותו סיפור מלבנון..נראה לי שנעבור לאפגניסטן...וזזנו לסטארס..הייתי שפוכה מעייפות אז ויתרתי על הנסיעה לרחלי לשיעור בתניא...

אח"כ  אנה התקשרה והודיעה שהמנהל החליט להשעות את כל המורות המקומיות של המגמה הישראלית כך שלמחר כל שיעורי העיברית מבוטלים...

יום חמישי נחתנו (שזה היה גם חודש להיותנו בנכר)ישר בחדר של אנדרי לצריבת דיסק לטקס יום הזיכרון לרצח רבין(אני באמת מרחמת עליו..ככה נפלו עליו שתי ישראליות כמונו..),רוב היום התאמנו,2 בנות  מכינות ריקוד ונסטיה שלא יודעת בכלל עיברית-אבל יודעת לשיר(פשוט כותבת איך שהמילים נשמעות ברוסית) שרה את "אני הולך לבכות" ושאר הישראלים מופיעים בטקס..

והם פשוט מתוקים!!!(אלכס דניס ומאשה  פעמיים כי טוב) ויחד גם העלנו נוסטלגיות מארץ הקודש ש3 מתוכם רוצים לחזור...אח"כ חזרנו הביתה,התארגנו ויצאנו לדרך-ממשיכים לחפש אחר מגפיים עבורי...הפעם באזור בורדצקי-ביה"כנ של חב"ד..רחלי אמרה לי שיש איזו חנות נורמאלית שם... אחרי שעברנו 2 חנויות..חגית קלטה פתאום את שם החנות שרחלי התכוונה אליה..ושם באמת..תודות רחלי נמצא הזוג המיוחל...שניזקו עומד על 535 גרינה..(במחירי הנעליים של קייב זה מחיר סביר ביותר...)ויצאתי שמחה וצוהלת..ויצאנו לאכול ב"קינג דיויד" לחגוג חודש להיותנו בשליחות הרבי..(סליחה,ה´..חב"ד אתם יודעים איך זה..) הזמנו לנו מנות גורמה מפוארות,ולאחר זמן מה ביקשתי קטשופ אם אפשר(ביקשתי בעיברית מהמלצר שדובר אנגלית..) אז הוא אמר שמיד יביא לנו...והוא ניגש חארון והוציא חפיסת קיסמי שיניים והגיש חנו לשולחן..(אנחנו בבורותנו לא התאפקנו וצחקנו..)אח"כ הוא כבר הגיש קטשופ..

הצטלמנו שם על רקע ירושלים...בדרך הביתה נכנסנו לחנות מסגרות עטורת תמונות השילוש הקדוש והבן של אלוהים...אח"כ כבר תפסנו מונית,כאשר שתינו שבעות ומרוצות שבכך תם מסע החיפושים אחר המגפיים של ברוך..

במונית שירות ישב עלם צעיר ששמע באוזניות שלו מוזיקה,סליחה,רעש שהחריש את אוזני כל הנוסעים..אז חגית התחילה לדבר איתו בעברית..(כאילו שאם הוא היה שומע הוא היה קולט שהיא מדברת ונוזפת בו-הכל מתועד!)

יום שישי שוב,חזרות חזרות וחזרות-פה באופן רשמי הכרזנו לאנדרי שהמשרד שלו עבר לרשותנו...וזה הוכיח את עצמו כשכל משתתפי הטקס הצטופפו בחדרון סביבנו...

בדרך חזור אני הלכתי לעשות קניות לשבת ולהמשך השבוע(שזה אומר 16 יחידות יוגורט אקטיביה-היחיד שאנחנו יכולות לאכול ממנו-חוץ מטעם תות..כי זה לא כשר...)וחגית שטפה את הבית-במישנה תוקף מכיון שאירה (המפקחת מטעם משרד החינוך הישראלי על הפרוייקטים החינוכיים ברוסיה ובעצם גם אחראית עלינו-אבל איתנו היא לא מפקחת היא חברה ופשוט אירה וגם סוג של אמא-טוב הבת שלה בשירות במוסקבה אבל היא באמת סוג של אמא גם כלפינו..)

אח"כ חגית התפנתה לשמור על בנות חנקין לפני שיפרקו לנו את האיזבושקה,ואני אחרי שניתקתי עצמי מהמחשב התפניתי להכנת הכנפיים ועוד אוכל לשבת...וחגית נלחצה משבת ומזה שהמטבח מבולגן (נו מי בישלה אחרונה-הוא לא כזה מבולגן-אבל בשביל הסיפור..)

אירה הגיעה עמוסת חבילות ושפע אוכל טוב מישראל,שכללו 3וחצי קילו של גבינת עמק צהובה בגוש אחד-אירה תודה!!!

נכנסתי למקלחת,התארגנו לשבת קודש ויצאנו לביהכ"נ...כמובן שחצי שעה אחרי כניסת שבת עדיין לא היה מניין למינחה אבל התאזרנו בסבלנות..למטה כשהגענו רק סבא מיכאל-אחד המתפללים המבוגרים פתח בשיחה שהסתיימה בשירת התקווה-זה באמת ריגש אותי-סבא מיכאל הוא אדם מדהים באמת-ממה ששמענו עד כה,במפקד אוכלוסין הוא ענה שהמולדת שלו היא ישראל ושפת האם היא עיברית ושהוא יהודי,הוא פיתח שיטה מיוחד להתעללות בניאו נאצים:

יש מקום אחד שמדי פעם איזה נאצים מפגינים שם,אז הוא ניגש אל אחד הצעירם ואומר לו:אני יודע מי אתה,אתה יהודי,הבחור נרתע ונבהל וסבא מיכאל ממשיך ואומר:נו בטח,תראה איך רואים עליך,מזהים מרחוק,לפי האף,וכ´ו..

השלב הבא שגוי מתחיל להסביר לחבריו שהוא לא יהודי  והוא ממש נכנס לפאניקה...

אז כשהוא שר את התקווה בערב שבת-פשוט ראיתי את ההתרגשות שלו בעיניים הקשישות..זה עורר בי מחדש את ההתלהבות והקשר להמנון הזה-ההמנון של העם היהודי.

אח"כ הלכנו לאכול אצל שיטרית ועידכנו את אירה ואת אוזניו הכרויות של יעקב בשפע חוויותינו מרגע שקלטנו שאנחנו לא ברציף הנכון בנת"בג...בארוחה יובל ישבה לידי ובאמצע התפנינו(בניה יובל ואני)לספה-כדי שאני אקשיב לסיפורים הקסומים שהם המציאו..אחרי שהם סיימו היה תורי לחשוב על סיפור..התחמקתי בתירוץ שאנחנו באמצע הארוחה...אח"כ אירה (שהיתה אמורה להספיק לבקר ב10 ערים באוקראינה תוך 14 ימים(שזה טירופת מוחלטת-וזה אומר לעבור בבתי ספר,לדבר עם מורים ולהעביר השתלמויות ולא לנוח אף לא לרגע-אחח טעטע טעטע מזל שזיכית אותנו בשבת מבורכת כזו!) נרדמה על הספה ואנחנו התחלנו להרכיב את הבפאזל מה הסיפור של כל אחד עם השנה הזו בשליחות-יעקב ואנה סיפרו על איך שהיציאה לשליחות כמעט בוטלה,ועל איך שבסוף הכל הסתדר להם,ואיתנו,וחגית סיפרה על לונדון והביטול וקייב,וככה ישבנו מלא זמן עד שאירה התעוררה והצטרפה..בשלב מסויים בירכנו,וכבר עמדנו ללכת כפתאום לפתע יעקב אומר שבחוץ יורד מבול...חיכינו קצת ולבסוף נשארנו לישון אצל השיטריתים...

על הבוקר כבר שמענו את צופיה בניה ויובל...ועוד לפני ששטפתי פנים כבר הייתי עסוקה במלחמת כריות (קשה להאשים אותם..אני מודה שאני זו שהתחלתי...)ארי שטעמנו קצת ושיחקנו  עוד קצת יצאנו לתפילה...ששוב חיכינו למיניין...לבסוף אחרי שהגיע ה10..אגב היה לנו איזה אורח מקריית4 השבת..אומן כנראה...

לבסוף פתחנו את השולחן אצל חנקין עם הכנפיים והסלטים שהכנתי וכמובן האוכל של רעיה...

בהמשך אירה לקחה על עצמה את הבנות ועדיאל כדי שרעיה תוכל לנוח..חגית שיחקה איתן ונרדמה..ואני בשלב מסויים אחרי לימוד ותירגול בהליכה על שתיים עם עדיאל פרשתי גם..

סעודה 3 גם אצל חנקין ולבסוף מוצ"ש ליונו את אירה למונית..ואח"כ היה ישב"צ לגבי מחר עם אלישע..

ביום א´ בבוקר התארגנו והתכוננו לעבר הפעם הראשונה שבה נלמד עיברית את המבוגרים של המדרשה..

קצת נלחצתי כי לא באמת הכנתי שיעור וכמובן שאני קיבלתי את הקבוצה החלשה שבתוכה יש איזה 5 רמות...

למען האמת היה ממש כיף ומשעשע,בהתחלה הם התיישבו בשורה ואני הייתי אמורה להיות מולם..

במהרה השרפרפים סודרו במעגל (ושוב תודה לרני רוזנהיים)על השיעור הראשון למדנו להתמקח על המחיר בעיברית

וזה היה מבדר במיוחד...אחרי השיעור נסענו לסוכנו להשתלמות מורי מסורת עם אירה,וטחנתי שם פשטידת דלעת, נראה לי שזה דלעת..ואח"כ אירה שלחה את האישור הסופי לכך שאנחנו יכולות לטוס ל4 ימים ללונדון לסמינריון של בנ"ע-בעוד פחות מחודש!!!(לא חשבתי שאהיה אי פעם בלונדון-לא מבחינת טיול ואטרקציה-פשוט לא חשבתי על זה באף כיוון ואם בתור טיול- זה לא נראה לי באור חיובי במיוחד לעזוב את ארץ ישראל בשביל לטייל אצל הוד מלכותה בחצר..)אח
"כ הזמנו מונית ותכננו ליסוע לשוק האומנים ששמענו עליו,אחרי שהזמנתי מונית ולד התקשר ואמר לי לבטל את המונית ושהוא בא עם רגינה לאסוף אותנו ולהכיר לנו קצת את קייב..לא הבנו באיזה צד שלח הכביש לחכות לו..אז עברנו צד..אחרי כמה דקות אני קולטת מעברו של הכביש(שהוא ראשי וסואן למדי) שתי דמויות קופצות וצועקות אלינו-ולד ורגינה...ירדנו למעבר ושם פגשנו אותם..ולד לקח אותנו לסיור לימודי באוניברסיטה העתיקה והגדולה בקייב-בת 109 שנים,יש בה 30 קורפוסים עם 40000 תלמידים...ויש בה קורפוסים שהם בניינים עתיקים ממש!-

הרגשנו בהוגוורטס...אח"כ הוא לקח אותנו לקרון רכבת ישן שכמו ישראליות למופת טיפסנו עליו מכל כיוון אפשרי וזה היה ממש כיף.. המשכנו אח"כ למטרו-הרכבת התחתית והתחבורה הכי משומשת פה..נסיע בה עולה פחות מחצי שקל-50 קופייקות...,

הרגשתי כמו במעבר משנות האלפיים המאוחרות,היתה ירידה ענקית בדרגנוע-אבל ממש ענקית ומלא אורות מסביב..

נו הרי אנחנו די בעולם החיצון...

וככה הגענו לפודול שזה האימפריה היהודית של הרב בלייך בקייב-הם אנטי ציונים בעיקרון-אבל הרבה מהסטודנטים שלנו של סטארס מפודול..ביהכ"נ ממש יפה,שם גם פגשנו את גרשון והמשכנו לטייל עד שהיה צריך  להחליט  לאן הולכים..הציעו באולינג אבל ירד מהפרק..אח"כ הם רצו ללכת לשתות תה באיזה בית קפה- ומשסירבנו בתוקף מבחינת הכשרות הזמנו אותם אלינו...הלכנו לחכות ל"טרנואי" שזה סןג של חשמלית-זה מיניבוס עם קרניים שמחובר לחוטי חשמל..לפתע פתאום נעצר איזה טרנוואי שיפוצים-הוא לא מיועד לנוסעים אלא יותר להובלות,והנהגים הציעו להקפיץ אותנו..בפנים אחרי כמה מושבים היה ארגז חול ענק שכמובן קפצנו וחפרנו בתוכו,חגית משכה באיזה חוט שהשתלשל מהתקרה..הסתבר שהחוט הזה מפסיק את הזרמת החשמל וגורם לטרנוואי לעצור מסוע..

לבסוף ירדנו ומובן שחיכינו כדי להצטלם אז כולם ירדו ואני נשארתי על המדרגה האחרונה..אחרי התמונה הראשונה בא אחד הנהגים ואמר שהוא רוצה להצטלם גם איתנו..ובאום טבעי לגמרי חיבק אותי וחייך לגרשון שצילם, בעודי בהלם וזעזוע,ולד רגינה וחגית ברחו למאחורי הטרנוואי לצחוק עלי בלי בושה.. גרשון אמר לנהג שהוא צילם ושהוא יכול לעזוב אותי כבר..(הוא לא הספיק לצלם באמת הוא סתם רצה לשחרר אותי..) לבסוף המשכנו ברגל עד האיזבושקה,ולד וגרשון קנו בירות( גברים רוסים-אם לא תספר זה לא יגמר...) והלכנו אלינו, שם חגית הכינה  "בריקה"-איזה חביתה לא ברורה עטופה בשכבת מלאווח דקה...אני כבר הייתי סחוטה למדי..

אחרי שהם הלכו הלכנו לישון עייפות ומרוצות...

היום-יום שני התחלנו בשימחה,הכנו את הקולה קלוב ועשינו ישב"צ עם מורה למסורת שמעתה נצטרף לחלק מהשיעורים שלה,וזזנו לחזרות באורט, וכמובן ששיגענו את אנדרי שעזר לי לחפש פלייבק לשיר "אני הולך לבכות"-לבחור אין מושג בעיברית ואנחנו מתקילות אותו שוב ושוב...אחריהן נסענו לשגרירות,שם חגית התעצבנה על הבידוק הביטחוני החופר שכלל השעיית פלאפונים,העברת המעילים שלנו בשיקוף,ריקון התיקים ועוד...זה היה משעשע הרגשתי כאילו אני במבנה של השב"כ..והאחראי בטחון היה כולו מרובע ורציני וקשוח במיוחד- מה שעיצבן את חגית עוד יותר ואותי הצחיק עוד הרבה יותר-פשוט צחקתי לו בפרצוף...ביקשו מאיתנו תעודה מזהה והדבר היחיד שהיה לי זה כרטיס נש"צ מלפני 4וחצי שנים עם שיער קצוץ...ובעיקרון זהו לפרק הזה..היינו גם בסטארס ומחר יש לנו חזרה גנרלית על הטקס בשגרירות והכנה למסע שורשים..

שבוע הבא מתחילה חופשת הסתיו ובה נצא ב"ה לטיול 4 ימים לקברי צדיקים עם חב"ד שכולל שבת והתועדות חסידית...איזה כיף!!!

אז היו שלום ותודה על הדגים..

בברכת "לכל מקום שאליו אני הולך אני הולך לארץ ישראל"