ונדמה כי חלף ונגוז החלום,

ושוב, עמדתי בפני אותה תהום,

תהום קורצת וקוראת אותי אליה,

פגשתי בה כבר לפנים,

היא שבה מופיעה תמיד בזמן עיתות של משברים

והיא יפה כל פעם מחדש,

מימיה הצלולים, והאצות והדגים,

ורק ליפול עמוק בפנים,

להרגע בתוך מימיה הקרירים,

להכנע למערבולת ולהסתובב, לזרום איתה לעומק,

להעלם מעין אנוש ושמא גם מעין א-לוק,

להחלש ולהרפות אחיזתי שבחיים, מאבקים,

ושוב, עמדתי בפני אותה תהום

 , נפשי עייפה, הגוף חלוש,

ושוב עמדתי בפני אותו יאוש.