פעם בשנה אני שמח
היום שבו אני מוותר לעצמי
וכל יסורי וכל דאגותי
נעלמות כלא היו
באותו היום , הכל משתנה
איני חולם יותר
אני הבורא
אני ער ער ומרהיב כמו נר
אני להבה עם מנגינה
נותן החיים והשמחה
מגרש האשליות
ומקור האהבה
איש אחד, איבד עצמו לדעת
וכשאיבד שפיותו ,
גילה את נישמתו,
טיפס לראש ההר
צעק "נתראה מחר",
וקפץ
הוא לא חזר
לשאלתכם למה אני פה
פשוט מאוד
חזרתי
ואיני מאשים את המדינה
ולא את ראש הממשלה
איני מגרש השדים מבין העינים
ולא צוויתי למלא חלקי באמונה
גם אין רצוני ביותר מידי מכספכם
לא בעשנכם,לא בארצכם,
לא בדעותיכם לא בנגיעותיכם
לא מתאווה אני לשום דבר שתיתן לי הארץ, לא מהגדול ולא מן הקטן לא לך ילדתי, ולא לביקורות אל תיתנו לי את אשר כבר אף אדם לא רוצה שיתנו לו
אני רוצה שפיות
וחופשיות
ללכת עירום ביניכם
אם וכאשר תיתנו לי זאת
אדע שלא חזרתי בחינם
אדע שעמי וכל אשר סביבי אוהב אותי
אהבת אמת
לספקנים:
המילה השירה הכישרון הידיעה
התחושה, מתנותי הם.
אין דבר גרוע מנפש מיוסרת וכאן יושבת הבעיה.
איך יוציא עצמו הדייג מהסירה?
איך תשוב למקום ממנו באת
אם אינך שמח בחלקך?
אם עד כאן דיברו איתך שקרים
ואתה, חיפשת אהבה
אדון יקר
ואדונית,
תנפצו את האשליה!
אין זאת בעיה,
אין זאת אמונה
אין עוד שניה
אין עוד ארוחה
אין עוד דאגה
אין חיים בלי מוות
אין עץ בלי שורשים
אין עוד פרטיות
סוף דבר
שירתי עיוורת
גידמת
חלשה
ואינה מתחרזת
מתי אראה אותך?
תגובות