נישואי ג´ריין - תרגום חופשי

גֵ´רֵיין הָעַז, אַבִּיר חֲצֵרוֹ שֶׁל אַרְתּוּר,

נָסִיך עוֹבֵד מִדֶּבון וְחָבֵר

אוֹתוֹ מִסְדָר אַדִּיר שֶׁל הַשֻּׁלְחָן עָגֹל

נָשָׂא אֶת אֵנִיד, בַּת יְחִידָה לִיְנוׁל,

וְגַם אָהַב אוֹתָהּ כִּמְאוֹר הַשַּׁחַק .

וּכְפִי שֶׁמְּאוֹר הַשַּׁחַק מִשְׁתַּנֶּה

כֹּה בִּזְרִיחָה, שְקִיעָה וְכֹה עֵת לֵיל

בְּסַהַר וְכוֹכָב רוֹטֵט כָּךְ זֶה גֵ´רֵיין

אָהַב יָפְיָהּ מִיּוֹם לְיוֹם גַוֵּן

בְּאַרְגָּמָן, שָׁנִי וְאַבְנֵי חֵן.

וְאֵנִיד, לְהַרְהִיב עֵין אַלּוּפָהּ,

אֲשֶׁר פָּגְשָׁה אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה

בְעֵת דַּלּוּת, הֶחְלִיפָה מִדֵּי יוֹם

מַחְלְצוֹתֶיהָ בִּפְאֵר חָדָש

וְהַמַּלְכָּה עַצְמָה אוֹתָה אַהֲבָה

עַל שֵׁרוּתִים שֶׁהַנָּסִיךְ גֵ´רֵיין 

לָהּ הֶעֱנִיק, הָיְתָה אֲסִירַת תּוֹדָה,

תְּכוּפוֹת בְּמוֹ יָדֶיהָ הַלְּבָנוֹת

אוֹתָהּ הִלְבִּישָׁה וְקִשְּׁטָה, וּמִלְּבַדָּהּ 

יָפְתָה אֵנִיד בַּחֲצֵרָהּ מִכָּל גְּבִירָה.

וְאֵנִיד אָהֲבָה אֶת מַלְכָּתָהּ

בְּלֵב טָהוֹר סָגְדָה לָהּ כַּנָּאוָה

וְכַטּוֹבָה מִכָּל אִשָּׁה בַּחֶלֶד

אַהֲבָתָן שִׂמְּחָה אֶת לֵב גֵ´רֵיין

כֹּה עָדִינָה, קְרוֹבָה וּמְשֻׁתֶּפֶת

אַךְ כְּשֶׁנּוֹלְדָה שְׁמוּעָה עַל הַמַּלְכָּה

וְעַל חָטָאת אַהֲבָתָהּ לְלַנְסֵלוֹט

וְלֹא הָיְתָה עֲדַיִן הוֹכָחָה

וּלְחִישׁוֹת רָמוֹת עוֹד לֹא הָפְכוּ

לִסְעָרָה, לֹא הֶאֱמִין לָעֲלִילָה

גֵ´רֵיין אַךְ הִתְעוֹרֵר בּוֹ פַּחַד פֶּן

אַהֲבָתָהּ הַנִּפְלָאָה לִגְווִינִיבִר

תַּכְתִּים אֶת רַעְיָתוֹ אוֹ יִפָּגֵם

טִבְעָהּ לָכֵן שִׁטַּח בִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ

אֲמַתְלָה, סִפּוּר עַל גְּבוּל פָּרוּץ,

עַל אֵזוֹר סְפָר לְיַד נְסִיכוּתוֹ

גָּדוּשׁ רוֹזְנִים פּוֹרְעִים וְאַבִּירַי 

עָווֹן, רוֹצְחִים, פְּלִיטִים מִיְּדֵי הַחֹק

וְכָל אוֹיְבֵי הַצֶּדֶק שָׁם נִקְבַּצּוּ,

עַד שֶׁיּוֹאִיל הַמֶּלֶךְ בְּעַצְמוֹ

לִמְחוֹת אֶת בִּיב הַזֻּהֲמָה הַזֶּה

מִמַּמְלַכְתּוֹ, הוּא מְבַקֵּשׁ רְשׁוּת

לָצֶאת לַהֲגַנַּת נַחֲלָתוֹ. 

הִסְכִּית הַמֶּלֶךְ לַעֲתִירָתוֹ

וּלְבַסּוֹף הִסְכִּים, וְאָז רָכְבוּ 

אֵנִיד וְהַנָּסִיךְ וְאַבִּירִים

חָמֵשׁ עֲשָׂרוֹת אִתָּם אֶל הַחוֹפִים

 שֶׁל סֶווֶרן,  חָצוּ אוֹתָם לְנַחֲלָתָם.

וְשָׁם - אִם יֵשׁ רַעְיָה נֶאֱמָנָה 

אִשְׁתוֹ תִּהְיֶה כָּזֹאת , הֶחְלִיט

וְאָז סָבַב אוֹתָה בְּמִשְׁמְרוֹת חֶמְדָּה 

סָגַד לָהּ לֹא הֵנִיחַ לְנַפְשָׁהּ 

הַבְטָחָתוֹ לַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל שָׁכַח

שָׁכַח לָצֶאת לַצַּיִד עִם צִפּוֹר הַבַּז

שָׁכַח תַּחֲרוּיוֹת הָאַבִּירִים 

שָׁכַח תְּהִלָּתוֹ וּמוֹנִיטִין

שָׁכַח נְסִיכוּתוֹ וְכָל צְרָכֶיהָ 

וְשִכְחָתוֹ הָיְתָה שְׂנוּאָה עָלֶיהַ.

The brave Geraint, a knight of Arthur`s court,
A tributary prince of Devon, one
Of that Great Order of the Table Round
Had married Enid, Yniol`s only child,
And loved her as he loved the light of heaven.
And as the light of heaven varies, now
At sunrise, now at sunset, now by night
With moon and trembling stars, so loved Geraint,
To make her beauty vary day by day,
In crimsons and in purples and in Gems.
And Enid, but to please her husband’s eye,
Who first had found and loved her in a state
Of broken fortunes, daily fronted him
In some fresh splendour; and the Queen herself,
Grateful to Prince Geraint for service done,
 Loved her, and often with her own white hands
Arrayed and decked her, as the loveliest,
Next after her own self, in all the court.
...

http://charon.sfsu.edu/TENNYSON/poems/marriageofgeraint.shtml

Alfred Lord Tennyson, 1809-1892.