כי אני לא יכולה להיוולד מחדש

לקלף שכבותיי, אחת אחת,

רבדים של כאבים חבויים,

של סדקים ישנים כשנותיי.

להתחיל מחדש או להיוולד מחדש,

להמיס זיכרונות רעים ברגע אחד,

לבכות עד הסוף של הגוף החלוש.

ונופלות כל חומותיי ופתקי תקווה

מתפזרים בין הצרחות לאמיתות,

ואז דממה שלא מרגיעה אף אחד,

הידיים רועדות, הפנים בוערות.

אהבות ושנאות, חלומות בתוך

חלומות, מציפים הכל בדמעות.

מחר יפציע יום חדש אך אני אשקע

שוב,

בתוך שכבות של כאבים וסדקים,

כי לא מצאתי את חלקת האושרים.

מחר תאיר אותי השמש אך אני אפול

שוב,

לתוך תהומות של זיכרונות ואנשים,

כי אני כל אלה.

מחר אפקח את עיניי אך לא אשכח

לעולם,

כי אני לא יכולה להיוולד מחדש.