המרתון השקט שלי
היבלות בכפות רגליי
מקשות עליי ללכת.
אני מייחלת לאושר
אך פצעיי מודיעים
לי שעוד לא הגיע
התור שלי לאהבה.
כואב לי עד דמעות
וכל המשחות בעולם
לא ימגרו את הכאב
בעורי הסדוק והיבש
ובנפשי המעורפלת.
והנה נתרפאו לאחר
חודשים רבים כמעט
כל הפגמים ברגליי
וחשבתי שאתה האחד
אך אתה אוהב אחרת.
החיוך שלך בהתחלה
ומילות השיר היפות
היו כלא היו ואין להם
שום משמעות וגופי
מרגיש, יודע הכל.
כי הנה וירוס תקף
ואני חולה מאוד,
יבלות עקשניות
מילאו כעת כל
גופי החלוש ואני
כה חולה כעת.
מישהו כתב שכנראה
אלוהים מכין משהו
טוב ולוקח לו זמן
ואולי באמת יש מישהו
אי שם בחלקי העולם.
אני משתוקקת לפגוש
אותך אך פצעיי שוב
מזהירים שאין טעם,
אין לי יותר כוחות.
המרתון השקט שלי אלייך
נפסק, אני שוכבת במיטה,
הגוף בוער והעור מתייסר.
אני שם בקצה הימני ביותר,
רחוק מהשמאל, רחוק מהלב.
תגובות