מול שולחן העבודה מעץ

צריך הרבה סבלנות

ורגש, ועצבי ברזל

צורף טוב רואה בחומר נגה

אבל רוב הזמן -

צורפים עובדים ´מתחת לשולחן´.



אני משפיל מבט לחומר

ומעלה אתכם באוב

דמותך נשקפת מעומק המתכת

קרוב...



ראה, הירח הלילה מלא

והאבנים יורקות אש וגופרית

את תפילת האשכבה שלי הפרטית



לכל מקום שבו הלכתם, באשר אתם שם

בין ג´נין, צומת גוש עציון, דוגית

אדם קרוב אצל הים



אני הולך אתכם מפעם לפעם

בברית בין המתכות

מוציא מהתנור פיסה אדומה

נזהר לא להכוות



בזכוכית מגדלת אתם נבלעים

מטשטשים

נעלמים בחומר הלוהט, הרוטט



אבל אני זוכר אתכם חיים

חרותים, עד היום

בפס דק

של טבעת נישואין


**

כתבתי

לזכרם של מתניה, נועם, ומתת. שאותם אני זוכר פעם בשנה

ולפעמים גם בשבת