אבא ישב ליד הדלפק שבמטבח ואמא הכתיבה לו שמות של מוזמנים פוטנציאלים לבת מצווה שלי. תרשום את "ברזילי" ואת "לוי", מה עם "שמיר"? אבא שאל, "שמיר"? הקמצנים האלה בטח אפילו לא יכסו את המנה שלהם? "אבל עליזה, הם במניין שלנו לא יפה,חייבים"..   "חייבים,חייבים אמא מלמלה ,אני אגיד לך מה חייבים היא נופפה בסכין הירקות לכיוון של אבא ,אנשים צריכים להתנהג כמו בני אדם ושהם באים לאירוע לשים ,לפחות,אני לא אומרת..  אבל לפחות לכסות את המנה שלהם,אתה זוכר בבת מצווה של תהילה?" אמא עיקמה פרצוף, "נו ,אני יודע,אבל מה אפשר לעשות?הוא מתפלל איתי, כל יום אני רואה אותו ,לא נזמין?" "נזמין ,נזמין,"ושמעתי את הסכין מתקתק בקצב מהיר על קרש החיתוך.  "יהיה נושא לבת מצווה?" תהילה אחותי שאלה, "אם נועה רוצה נושא יהיה נושא",אמא אמרה. "אני לא רוצה נושא" אמרתי, "את צריכה משהו מיוחד שיזכרו את הבת מצווה שלך" תהילה אמרה, "לא יודעת אמרתי, אבל אני רוצה לשיר משהו מיוחד" כולם שתקו, "מה אתם אומרים?" הוספתי. "את לא יכולה לשיר,את תהיי בת מצווה",תהילה גיחכה . "אז מה?"כיווצתי את הגבות בחוסר הבנה מוחלט, "אז זה לא כל כך מקובל שמישהי שהיא כבר בת מצווה תשיר לפני אנשים" אמא אמרה. "מה? למה?" לא הבנתי."קול באישה בערווה" אבא הוסיף. "מה זה "?שאלתי."לא לימדו אתכם בבית ספר על 'קול באישה ערווה?" אמא שאלה.

"מה זה ערווה?" שאלתי. כולם שתקו ורק אחותי אמרה "את כזאת מפגרת"

היא הייתה בת 17 וכל משפט שני שלה היה "את כזאת מפגרת." כשהוא מופנה אליי כמובן. "מה ? מה זה ערווה?" "ה' ישמור את כזאת סתומה"  "אמא תגידי לה!"צרחתי. "קול באישה  ערווה זה אומר שלאישה אסור לשיר בפני גברים",אבא אמר ואמא הוסיפה זה פשוט לא צנוע. זה כמו שהיא תחשוף את החלקים הצנועים מהגוף שלה בציבור, ערווה זה מקום צנוע בגוף האישה. ממש שמעתי את האסימון נופל לי בתוך הראש כמו שסבתא מרים הייתה אומרת. ואבא אמר" אני לא מאמין ,מה בדיוק מלמדים אתכם בבית הספר, רק שטויות כל היום?" הייתי המומה מההלכה החדשה שצצה לה פתאום והרסה את ההופעה המדהימה שעמדתי לתת בבת מצווה שלי בואי אבא סימן לי לבוא לסלון הוא שלף ספר מהמדף פתח,דפדף, הקריא,הסביר הסברים, פירש פירושים,נתן טעמים וליטף את ראשי בניסיון לנחם, אבל אני רק חשבתי על השיר שרציתי לשיר על השמלה שאמא הבטיחה לקנות, ועל השיר שהיה אמור להראות לכולם כמה אני מוכשרת ושווה,אפילו ליובל ה"מגניב" של השבט,נו,טוב, במיוחד ליובל "המגניב" של השבט.

בארוחת ערב לא היה לי תאבון, שיחקתי עם הסלט בצלחת ידעתי שזה מעצבן את אמא אבל גם ידעתי שהיא לא תגיד כלום,אז המשכתי.ובמשך כל הארוחה עברו לי בראש אותם הדברים שוב ושוב:

זה לא פייר שאני לא ישיר בבת מצווה שלי

איזה פדיחות ששאלתי את ההורים שלי מה זה ערווה

זה לא פייר שאני לא ישיר בבת מצווה שלי

איך זה לעזאזל שלא ידעתי מה זה ערווה

זה לא פייר שאני לא ישיר בבת מצווה שלי!!

כשכולם סיימו נכנסתי לחדר סגרתי את הדלת בטריקה ושמתי את הדיסק של ה "ספייס גירלז" .מבעד לדלת שמעתי אבא אומר לאמא שאיך זה שהם לא דיברו איתי על זה אף פעם, ואת אמא אומרת לו אתה יודע שזה הכול באשמתך,"איך זה באשמתי?"הקול של אבא חרק."כי ככה זה באשמתך!" אמא פסקה. ותהילה צעקה "אתם יכולים להעביר את הדיון הזה למקום אחר אני לא שומעת את הטלוויזיה",  "אולי תעלי לדבר איתה" . אמא הציעה, "הילדה  לקחה את זה קשה".  "בסדר,שיגמר הפרק".  תעזבי את הטלוויזיה, אבא אמר, תעלי אליה,טוב אחרי "בברלי הילס", "עכשיו בבקשה" , אמא אמרה ותיארתי לעצמי שהיא בטח גם עומדת בדיוק מול המרקע.. "זה בברלי הילס,כאילו!"תהילה מחתה על חילול הקודש של ברנדה ודילן. "תיגשי אליה" אבא התעקש, "זה בברלי הילס... " שמעתי אותה מתחננת, "את יודעת שאני לא אוהבת שאת רואה את הזבל הזה קדימה תיגשי אליה. "

"אוףףף!" הבנתי שכרגיל אמא ניצחה.

תהילה פתחה את הדלת ואני ישבתי על הרצפה נשענת על מיטת הנוער ומחבקת את קיפי בובת הקיפוד שלי. "מה קורה איתך?" היא שאלה, "אני לא רוצה בת מצווה", נהמתי לעברה. אני לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה. "למה אני לוקחת את זה כל כך קשה ?למה אני לוקחת את זה כל כך קשה?"שאלתי וזרקתי את קיפי  על הקיר . ?אולי כי הכנתי שיר התאמנתי עליו כבר חודש ויש לי אפילו תנועות וביקשתי מתמי וקרן לרקוד איתי ולעשות קולות רקע", "די! תהילה התפקעה מצחוק בואנה את דפוקה לגמרי תגידי לי מה את חושבת שאת מדונה?! עוד שנייה תגידי לי שהכנת שיר של הספייס גירלז?" היא צחקה ופתאום השתתקה,כיווצה את הגבות הסתכלה עלי בדאגה וסיננה  "את לא..?" "אני לא הכנתי שיר של הספייס גירלז!" התעצבנתי. "אני לא מפגרת,למרות מה שאת חושבת עליי, אבל מה זה משנה בכלל גם אם זה יהיה אשת חיל יהיה אסור לי לשיר". "תקשיבי,אחותי"  היא הניחה יד על הכתף שלי "תיקחי את זה בקלות,ככה זה." "תעזבי אותי " התנערתי

"תקשיבי" היא אמרה "יש לי רעיון לפשרה,אולי שקרן ותמי ישירו איתך ואז זה לא יהיה "קול באישה" את מבינה כי את לא תשירי לבד אז לא ישמעו רק אותך, הבנת?"

,או.קיי",אמרתי,זה רעיון לא רע "אבל זה עדיין מבאס.זה לא פייר אני אף פעם לא יוכל לשיר לבד". ,"את תוכלי פשוט לא בפני גברים "

"רק לא בפני גברים?את אומרת את זה כאילו הם לא חצי מהאוכלוסייה בעולם". "מה לעשות,ככה זה."

היא אמרה-שאלה בהשלמה

"שמעת פעם על זמרת מפורסמת ששרה רק בפני נשים?" שאלתי אותה

"למה,את רוצה להיות  זמרת מפורסמת?"

"ומה אם כן",שאלתי בגאווה "כולם אומרים שאני שרה יפה",היא גיחכה "זה לא קשור ליפה נועה,פשוט אין זמרות דתיות" "אז אני אהיה הראשונה". התעצבנתי "בטח" היא אמרה "ואני אהיה הדוגמנית הדתייה הראשונה"

רק אם תפסיקי לטחון פסק זמן ומקופלות כל היום, חשבתי לעצמי אבל לא אמרתי כלום כי ידעתי שתהילה רגישה לגבי 4 הקילוגרמים המיותרים שלה למרות שכולנו ידענו שזה בעצם יותר קרוב ל8  אבל התנהגנו כאילו אנחנו מאמינים לה כשהיא אמרה שיש לה 5 קילוגרמים מיותרים.

"אני לא מבינה" אמרתי "אבל אבא שומע כל מיני זמרות זקנות מקום המדינה והוא גם הלך עם אמא להופעה של יפה ירקוני ביום העצמאות.אז למה זה בסדר שהוא יראה זמרות שרות?"

"נונו,היא קראה לי בשם החיבה שלי, אל תנסי להשתמש בהגיון כזה על אבא ואמא, זה לא שהם צבועים,אבל  הם פשוט לא מקפידים על ה-כ-ל את יודעת הם רק אנושיים"

"גם אני,אמרתי"

"נונו,זה לא לעניין שתשירי לבד,תבקשי מחברות שלך לשיר איתך. תקשיבי לי,אל תהיי עקשנית".היא הסתכלה בשעון שהיה על הקיר וקמה לכיוון הדלת, כשהייתה כבר בפתח החדר

אמרתי בשקט :"אני שונאת את ההלכה הזאת"

היא נענעה בראשה בהבנה ואמרה חכי שתשמעי על "איסור נגיעה".

בבת מצווה שלי שרתי את "זה רק ספורט" של דפנה דקל ביחד עם כל הבנות של השבט שזייפו וגברו על קולי למרות שממש ניסיתי שלא. תהילה אמרה " את ממש מפגרת,השיר הזה בכלל לא קשור לבת מצווה"   יובל "המגניב" נראה יותר מתעניין בבורקסים  מאשר בי ואמא הכריחה אותי לשים גרביונים שכל הזמן גירדו לי אבל היו גם דברים חיוביים : איפרו אותי, רקדתי והשתוללתי עם כל החברות שלי, קיבלתי המון מתנות שוות, חוץ מכמה מ4 סידורים,3 תליוני מגן דויד ו ספר שנקרא "מה קורה לגופי[?!]ושתיתי קוקטייל צבעוני בטעם מתוק מבחיל של סירופ נגד שיעול והרגשתי נורא מתוחכמת ובוגרת. כך שכמעט ושכחתי מכל עניין השיר