אני כל כך כועסת עליך,צעקתי ולא היה אכפת לי ששומעים אותי ,אני צריכה אותך!למה אתה אף פעם לא יכול להיות פה שאני צריכה אותך! עזוב,למה אני בכלל טורחת?הרי זה המצב כבר כמעט שנתיים. העברתי יד מיואשת בשיערי, אבל בכל זאת , מה אתה חושב עליו? זה כל כך חשוב לי לדעת מה אתה חושב עליו. אני כבר ילדה גדולה אבל אני עדיין כל כך זקוקה לאישור ממך, אבל אל תשפוט אותו בחומרה כי הוא לא היה ממש עצמו, הוא היה נבוך ולא ממש ידע מה הוא צריך לעשות או להגיד. יש לך מין השפעה כזאת על אנשים בזמן האחרון, אתה מבין... סיפרתי לו עליך די הרבה לפני שנפגשתם, הוא אמר שנראה לו שיכולתם להסתדר לא רע ביחד, שניכם. כמובן שידעתי שכשתיפגשו זה יהיה שונה, אבל בכל זאת לא יכולתי שלא לחוש דקירת אכזבה שראיתי שהרגיש כל כך לא בנוח. ונזכרתי בקינאה בחברה שלי שמתלוננת שאבא שלה וחבר שלה יכולים לדבר שעות על ספורט. ובפגישה שלכם אתמול... טוב, נו אני ממש מגוחכת עכשיו אני יודעת.. למה ציפיתי לעזעזל?ומה אני רוצה ממך בכלל.

ובכל זאת אחרי הכל בזכותך התחלתי לצאת עם אריאל, בהתחלה לא כל כך רציתי, האמת היא שלא אהבתי בכלל את הדרך בה היכרנו, פשוט הציעו לי אותו, אתה מתאר לעצמך?פשוט הציעו אותו כמו מוצר על מגש שכל התכונות שלו כבר ידועות ומקוטלגות, לא כך חלמתי, חלמתי לפגוש מישהו לבד ולגלות לבד שהוא האחד.ואם הוא מצחיק חכם או ספונטני . ופתאום חברה סיפרה לי עליו כאילו מדובר באיז יוגורט. היא שיבחה אותו סיפרה לי על תכונות אופי על מראה חיצוני על השירות הצבאי שלו, וטענה כי מדובר בבחור איכותי, תמהתי קצת על עודף המידע שניטח לעברי וגם על השימוש במילה איכותי, כאן הייתי משוכנעת כמעט לחלוטין שמדובר ביוגורט. שתקתי מעט והחברה הוסיפה שהוא מאוד ציוני ועלה לארץ לבד לפני הצבא. ואז נזכרתי בך ובסיפורים שלך על הימים הרחוקים ההם בהם הגעת לכאן לארץ הקטנה שלנו עם מזוודה גדולה הרבה התלהבות ומבטא מוזר. והחלטתי לנסות. ידעתי שאני רוצה לפגוש אותו כבר מה"הלו" הראשון שהיה ממש כמו שלך, אני לא יודעת אם זה מצחיק או עצוב שהתאהבתי בו בגלל שהוא דובר אנגלית , אבל ככה זה היה. אני אוהבת אנגלית הצליל והניגון המיוחד, חתוך הדיבור זה תמיד משרה עלי איזו מין נעימות.

אחרי השיחה הראשונה שלנו נזכרתי בימי הראשון שלי איתך, ליד הבית של סבתא, בקיץ ההוא שניסית ללמד אותי בייסבול ,ואני הייתי גרועה וזה תסכל אותי רציתי פשוט לוותר וללכת לראות את הברווזים.ואתה התעקשת ברוך ואמרת שננסה שוב. התלוננתי שקשה לי והסברת לי שלא צריך לפחד מקשה ושקשה זה לא נורא, ובסבלנות הראית לי שוב איך לאחוז בזווית הנכונה באלה. כל כך אהבתי להיות איתך שם, להאכיל את הברווזים באגם, לצחוק ולהשתולל וללקק גלידה בדרך הביתה ולהרגיש את השמש, האור הבהיר של השמש זה מה שמזכיר לי את ימי הראשון שלנו בקיץ ההוא יותר מהכל. בגלל זה אני אוהבת את אריאל שאני איתו אני מרגישה אז בימי ראשון: אהובה בטוחה ומוגנת, ובגלל זה בפעם הראשונה ששמעתי את המבטא הזר והכל כך מוכר הזה החלטתי לתת לו צ´אנס. אתה בטח חושב שיצרת אצלי כל מיני תסביכים אולי, הגיוני שכן אבל טוב שכך כי מה היה קורה אם לא הייתי נותנת לו צ´אנס, אז הייתי מפסידה בחור נהדר הוא ממש מקסים, זה היה רעיון שלו לבוא איתי ליום ההולדת שלך אתמול סיפרתי לו על המסורת שלנו ועל העוגה שתמיד אהבת והוא אפילו התנדב לקנות,שמחתי שהוא הבין ושהוא לא חושב שאני משוגעת. שאלתי אם הוא בטוח שהוא ירגיש בנוח ואולי הוא מעדיף יום אחר, הוא אמר שהגיע הזמן, וגם שהוא רוצה לבקש את ידי ,צחקתי, קצת מאוחר מדי, אתה לא חושב? ובכל זאת החתונה שבוע הבא, וגם מה אם הוא לא יסכים?הקנטתי אותו,אני אוהבת להציק לו קצת לפעמים בצחוק, ולפעמים בתור מבחן לראות כמה הוא מוכן לסבול ממני, עם כמה הוא יכול להתמודד ועדיין לאהוב אותי , הוא חייך אלי בחום והחזיק בידי

אני שונאת רחמים,תמיד שנאתי גם אז בפארק שלא הצלחתי והייתי כבר קרובה לדמעות כמה אהבתי אותך על שלא וויתרת לי ועל שלא ריחמת עלי כי הייתי ילדה, רצית שאני אצליח ובסבלנות האופיינית לך ובמשמעת שהיתה טבועה בך לא נתת לי לוותר, וניסינו שוב ושוב עד לחבטה המושלמת, עד שאגלי זיעה קטנים זלגו במורד צווארי, וכשבסוף הצלחתי אמרת שהדברים הכי מתוקים הם אלו שעובדים עבורם הכי קשה,ורצתי אלייך והרמת אותי בידיים המחוספסות שלך וחייכת ואמרת: את רואה ילדונת אין מה לדאוג הצלחת יפה !גם עם אריאל לא היה תמיד קל. בהתחלה היתה אופוריה כזאת של תחילת קשר,פרפרים והתרגשות ואפילו התלהבנו מכל מיני הרגלים מוזרים כמו שאריאל התמכר לחומוס והוא אוכל אותו עם כל דבר ושני מתופפת באצבעות שאני מתוחה ואוהבת שירים ממש ישנים. היה לנו כיף נהנו לקנות מתנות טפשיות ולשלוח הודעות דביקות. גיליתי את הרומנטיקה בפעם הראשונה וההרגשה היתה נהדרת . מה שהיה לי קשה זה שהבנתי שאני צריכה לשתף את אריאל בכל מה שעובר עלי לתת לו להכיר אותי באמת , פחדתי,פחדתי שלא יאהב את כל מה שיגלה, לא רציתי שיכיר את החלק שבי שכבה, וגם לא ידעתי איך לשתף עוד מישהו במה שעבר עליי בזמן האחרון ,פחדתי שיבהל שלא יאהב את החלקים האפלים שבי, שיחדל לאהוב אותי, שישוב שרימיתי אותו,לא הבנתי שזה לגיטימי לא להיות תמיד מאושרת אבל אריאל לא רק שלא נבהל אלא גם האיר את החלקים האלה באור שונה, והראה לי שהם בעצם לא כל כך אפלים כמו שחשבתי. אבל זה לקח זמן,

בהתחלה לא רציתי שיבוא אלינו הביתה,פחדתי, אני מודה פחדתי שבין העוגה לקפה ולחיוכים של אמא הו ירגיש, הוא ירגיש את החלל הזה שלמדנו להסתיר בנוכחות זרים, הוא יריש את החלל העצום והחונק הזה שנשאר איתנו אחרי שהלכת, שהוא ינחש שבערבי שבת החלל החלל הזה מתיישב איתנו לשולחן שבת, ובין הזמירות לבדיחות ולריח התבשילים הוא מעיק וחונק בגרון, שבימי ההולדת הוא בקושי נסבל, אבל הכי נורא זה בימי ראשון כשכולם נוסעים ללימודים ובחזרה הביתה, ואני יושבת באוטובוס בדרך לאוניברסיטה ואני חושבת על אמא, שנשארה עכשיו לבד מול החלל הזה. ואז אני הכי כועסת עליך, זה פשוט לא הוגן אתה מבין זה מה שזה, זה לא הוגן שאישה קטנה ושברירית כמו אמאצריכה להתמודד מול חלל גדול כזה. מילא בשבתות כשכולנו יחד איתה חוזרים וממלאים את הבית, אז החלל האפל נדחק לפינה ומצמצם מעט מנוכחותו, אבל בימי ראשון הוא קם כמו מפלצת חשוכה ומכוערת ומשתלט על הכל,על כל מה שמקיף את אמא בבית הריק.

ואז כשאני יושבת באוטובוס וחושבת על אמא אז אני חושבת שאולי טעית וזה לא תמיד עובד ככה בחיים, העיקרון הזה שלך של עבודה קשה. ושכבר כמה שנים אנחנו עובדים ממש קשה כולנו כדי לנצח את החלל הארור הזה, כדי שנוכל לנשום שוב כמו בני אדם בלי הגעגוע הזה שצובט בחזה ולא מרפה, ובלי לחשוב מה היית אומר או עושה או מרגיש אם היית פה איתי עכשיו.

ושבוע הבא, מתחת לחופה שלי, אני יודעת שאני אעמו ואביט ואחפש בעיניי לא את אמא שתמחה דמעה של נחת, ולא את אור הנרות המנחם והרך שיאחזו אמא וחמותי לעתיד בזמן שיסובבו אותי סביב אריאל כדי שאכרוך אותו בעבותות של אהבה, ולא את המבט האוהב והנרגש של אריאל ולא את השמחה בעיניי המשפחה או את הרב שעומד ומקדש ומאחד אותי ואת אריאל למשפחה. אני אביט על הריק שניצב ליד אמא ואראה אותך שם איתי, אותך ולא את החלל האפל והמוכר כבר, אלא אותך כמו אז בימי ראשון בפארק, בהיר ומוכר שצובט לי בלחי ואומא לי את רואה ילדונת אין מה לדאוג הצלחת יפה!י