כְּשֶׁיַּגִּיעוּ הַשׁוֹטְרִים
זֶה יִהְיֶה סִפּוּר הַמִּקְרֶה:
רוּחַ פְּרָצִים הִפִּילָה אֶת הַקֶּסֶת עַל הַגּוּפָה
וְהַדְּיוֹ נִמְהַל בַּדָּם.
הַתְּוַאי שֶׁל זִירַת הַפֶּשַׁע יִהְיֶה מַעְגָּלִי
וַאֲנִי אֶדְאַג לְהַשִּׁיק לָהּ
וּלְטַשְׁטֵשׁ אֶת הָאֲנָךְ אֶל מֶרְכָּזָהּ.

אֲנִי אָכֵן לֹא הָיִיתִי
שִׁכּוֹר
מִמְצְאֵי עִקְבוֹתַי הַמְדֻיָּקִים יָעִידוּ זֹאת
אַךְ אִי פְּתִירוּת הַמִּשְׁוָאָה הָאֲרוּרָה הַזוֹ
הִיא הַמְנַתֶּבֶת אֶת צְעָדַי
וְצַעֲדֵי עֶשְׂרוֹת הַמְשַׁיְּטִים בְּיָמִי
אֶל אוֹתָהּ מְעַרְבֹּלֶת אֵינְסוֹפִית שֶׁל שִׁירִים
וְגוּפוֹת.