היא עזבה אט אט
בתחילה מעט נמתחה
מדמה לראות
להיכן שנינו נגיע.
ובלילות של ירח
שחקה אלי
מרחוק

ובבוא היום
נפרמה
חוט אחר חוט
בשורה אחר בשורה
עם שמחת הגיטרה
כמו פקע מיתרה
ועם המיית השלכת
נשרה

ואני את נפשי לא ידעתי
אם לצחוק של רינה
אם לבכי ונהי
או אם לסתם אודם
 של מבוכה,
הו אז הבטתי בה
בתוגה
ושתקתי.
עזבתיה לנפשה.
והיא מפקעת חוטיה
בדממה.

ולילה אחד
בשחור הלבנה
בשמחת המולד
ובהכות בן אגג
נפטרה ממני
והלכה.

ברוך דיין האמת
קריעה.


ועימה שפיותי, שאבדה...



______________________
בסיבוב שערים, כשבישרו את הבשורה המרה, עמדתי על יד מישהי שכנראה היתה לחוצה (כמו כולנו). מעט אחרי שסימו להודיע ברמקול, היא פנתה אלינו ואמרה משהו כמו: אתם יודעים איך זה שם, כמו בבדיחה הידועה: "מחבל נכנס למרכז ויורה באויר. יש שלושה נפגעים..."