לא תסור
קנאתי
ממך
לא תסור.
לא תגור
עמדי
כי לבד תדור.
לא תתור
מקומי
בך –
איך תתור?
לא תנור.
חום גופך
הוא בי,
רק גופך.
לא תפור
שקרעת בי
גש, תשור.
לעולם לא תסור
קנאתי ממך.
לא תסור.
ארז ליטמן
-
אפשר ללמוד עלי מהשירים שלי. כך אני מקווה לפחות.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] תודה מסר שמח שאהבת יש משהו שגורם לשירים אוטוביוגרפיים מסוימים לצאת החוצה בגוף שלישי. בטח יש לך הסבר לזה. [ליצירה]
- [ליצירה] :-) איזה יופי לגלות שאותה שקיעה נגעה באותו זמן בעוד מישהו, נגיעה שהולידה שיר... [ליצירה]
- [ליצירה] באמת שיר יפה שיר כמו ששיר צריך להיות. לא יותר מדי, לא פחות מדי. בול. [ליצירה]
- [ליצירה] נגעת ללבי מי שכותב כאלה שירים אסור שיגיד/יחשוב על עצמו במונחים של "סתם". נא לשנות ניק ומהר. וכמובן, מי כמותי יכול להזדהות עם שירך ולהבין את כאבך. אני שמח שאני לא היחיד שכותב כאן מהקבוצה הזאת. אנחנו הולכים ומתרבים (כן כן, זה פרדוקס:) ) תרשה לי לסיים במשפט שכתב נתן יונתן בשירו "קח אותי למשל" שמאופיין בניחוח הומו-אירוטי מובהק, ושלא יכולתי שלא להיזכר בו במהלך קריאת שירך: "ידידות היא לפעמים כינוי לאהבה אסורה". ארז. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה למגיבים! שמח לראות ששיר לא חדש פתאום צף ומקבל תגובות, אז קודם כל תודה. ועכשיו תשובות :) - רויטל - למוד = למדוד. פשוט צורה אחרת. לאמוד זה במשמעות אחרת, של להעריך. זהירות שביר - מסכים איתך שזה שיר סתמי וגיבובי! אם תשים לב לנושא השיר, הרי הוא מדבר על בלבול מסוים שהכתיבה יוצרת אצל היוצר. מסכים שהבית השני לא כל כך טוב (אחרי הנקודתיים). אבל יש קשר בין הבתים: בבית הראשון רוצה הדובר להיות בעל שליטה על שיריו, לדעת את עתידם וכו', ובבית השני הוא מודה בחולשה - השירים הם ששולטים בו ולא להיפך. וכל שאר המחמיאים - תודה. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר עצוב השיר מעביר מאד טוב את העצב והעינוי העצמי. בחיתוך השורות ממש שומעים את פעולת ניכוש השורשים של הדוברת כפי שמעידה בשיר. [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר אריאל ? רחמנא ליצלן? [ליצירה]
- [ליצירה] נהדר [ליצירה]
- [ליצירה] באמת יפה זורם, מתפתח, שנון, ובעיקר נכון. אני רואה כל יום כאלו ברחוב, באוטובוס, ולבי נכמר. ילדות טובות שמזיקות לעצמן בכל מני דרכים כדי לדמות לאיזו פרסומת לא מציאותית. עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] שיר יפה ומעניין. מרשה לעצמי לנחש איזו סיטואציה הולידה שיר כזה. אני, כשקראתי, ישר חשבתי על אלתרמן ואורלנד ושות' יושבים ב"כסית" לפני 50 שנה וכותבים את שיריהם הגדולים. בהחלט מעניינת מחזוריות העולם בדברים הקטנים והאנושיים הללו. להתראות בקפה :) ארז [ליצירה]
תגובות