לאחרונה עברתי על תמונות שלי מהבית- מהמשפחה, החברות והכיתה..

אחרי עיון מעמיק תוך נסיון נטרול רגשות הנוסטלגיה והגעגוע אני מוצאת את עצמי מסתכל על הבנות,

וכמו מאשרת דברי חכמים וגדולים ממני- אכן הבנות של הארץ הן הכי יפות בעולם!- ועכשיו הרי שאני רשאית לומר זאת- כי כבר חזיתי בבנות ארצות ניכר..

ואני תוהה לעצמי על ולמה וממה נובע הבדל משמעותי זה-

המסקנה שהגעתי אליה- היא בגלל המקום-

הבנות הישראליות (היהודיות) למרות כל הלחצים הנפשיים שאנחנו חיים בהם בארץ באופן טבעי- כאילו זה טבעי לחלוטין שבודקים את התיק בכניסה לקניון, או טבעי לחלוטין שאנחנו מנהלים מו"מ בעל מום מול אירגוני טרור, או שמדווחים לנו על מספר הפצצות שנחתו בשטח ישראל בצפון רצועת עזה ואין או יש נפגעים..,

אז למרות כל הלחצים הנפשיים שבד"כ מדכאים את רוחו וכך את גופו ויופיו הטבעי של האדם- הפלא ופלא..

ובכן הסיבה היא כזו-החיים בארץ-הם החיים במקום הכי טבעי לנו- המקום היחיד בעולם שבו הנפש שלנו תרגיש חופשיה- תרגיש שייכות ונוחות בהמצאותה שם, ומכאן שאנחנו מרגישים חופשיים לטייל, לצחוק בקולי קולות ולשמוח,

לעשות שטויות ולדבר בקול רם ברחוב ובאוטובוס-_להיות ישראלים..) עצם ההרגשה שלנו בבית מקנה לבנות הארץ את היופי והחן

הכי טבעיים ויפים בעולם- הרגשת בית זו מקנה לכל אחת ואחד את החיות שלו,את השימחה הכי טבעית בעולם-

כשלכאורה יש לנו את כל התירוצים בעולם להיות מדוכאים- כל האוירה, המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, המצב התעסוקתי והמצב החברתי יש בהם די והותר והרבה מעבר כדי לדכא אומה שלמה- אך עובדה שלא כך הוא מצבנו-

נכון לא הכי טוב, אבל אנשים חיים, אנשים שמחים וצוחקים וגם בוכים- אנשים מרגישים חופשי - מרגישים בבית-

בעוד שבאוקראינה וגם בלונדון - אין את כל הצרות הללו אבל אם תסתובבו ברחוב- כולם פני אבן,שותקים.

יסבירו לך באדיבות יתירה איך להגיע ממקום למקום אך לעיתים נדירות תזכה להסבר מלווה בחיוך חי ואמיתי,

כל הנשים פה מטפחות את עצמן והורסות את עצמן- אינן מרגישות חופשיות להיות מי שהן, לחיות לצחוק ולחייך בלי הרף- הן משועבדות לחלוטין לכללים האכזריים של העולם המוחצן-השופע פוזות-(ציטוט מפי תלמידה עם מיני באמצע השלג- "יופי דורש הקרבה"- השאלה עד כמה..)

אני מודעת שיש את זה גם בארץ אבל גם בארץ זה לא ככה!

בארץ כולם מלאי חיים, וכאן?- באוקראינה או בלונדון- כולם בעלי תווי פנים קפואים ממוזיאון השעווה!

הכל חייב להתנהל בדיוק כמו שכתוב, אין עיניין לגוון- כי זה לא כתוב..אין עיניין לחשוב מעבר לנדרש..

ואילו אצלנו הכל כ"כ שופע חיים ושימחה- רק הסתכלתי בתמונה כיתתית בגן דובנוב- מספיק להעיף מבט קצר כדי לקלוט את עוצמת החיים המפעמת בכל אחת מהבנות, לקלוט שמדובר פה במשהו אחר לגמרי!

כוחה של שכינה, של שייכות ואהבה הן מהבנות והן מהארץ הטובה לבנות היא שמחיה ומפריחה ומייפה את בנותיה של הארץ האהובה שלנו.