[ליצירה]
הודיה...
תסיימי את הסיפורים שלך!
הסגנון שלך משתפר בכל סיפור שלך שאני קורא (בביכורים עד היום...) ועדיין את מתעקשת שלא לסיים את הסיפורים שלך!
את ממשיכה להכניס שירים שלך בסיפור ואין לי בעיה עם זה, אבל עם חוסר הסיום לסיפור יש לי בעיה קשה!
[ליצירה]
טוב, קראתי ועכשיו אגיב.
הכתיבה יפה, זורמת ומהנה, אבל לא אליה אתייחס, אלא לתוכן.
הבנות הישראליות הכי יפות בעיני הישראלים... זה שמבקרים אח"מים כאלה ואחרים אומרים זאת על בנותינו קשור לכמה עניינים:
א. נותנים להם לפגוש את היפות בבנותינו, הרי הם לא חופשיים להסתובב כאוות נפשם וחשופים רק למראות שאנחנו בוחרים להציג בפניהם.
ב. הבנות הישראליות (בחלקן) שונות. יש להן מראה ים תיכוני, אך עם זאת, לא לחלוטין, בגלל עירוב הגנים הרב. בעיקר בנות עדות המזרח הן בעלות מראה די ייחודי. מראה ייחודי מושך תשומת לב כשרואים אותו לראשונה.
ישנן עוד סיבות, אבל אין לי זמן להרחיב כעת.
תסתובבי במקומות הנכונים בלוס אנג'לס ותשאלי את עצמך שוב אם הבנות הישראליות הן היפות ביותר, כנ"ל בפריז, כנ"ל במוסקבה וכנ"ל גם במקומות אחרים רבים בעולם. במקומות בהם מרוכזות בנות צעירות ומטופחות תחשבי כך ובמקומות אחרים, אחרת.
טרם ראיתי את הישראלית שתשתווה ביופיה לאנג'לינה ג'ולי, אך אנג'לינה יש רק אחת בדור... כמו הלנה מטרויה, כמו אסתר המלכה...
יופי הוא סובייקטיבי לחלוטין. אני משוכנע שישנם כאלו שחושבים ששחורות/בלונדיניות/ג'ינג'יות הן הכי יפות. יש שמעדיפים שמנות ויש שמעדיפים שדופות.
מחקרים קובעים שככל שאת רואה אדם יותר פעמים, כך נדמה לך שהוא יפה יותר. מה שמוכיח, שוב, שאנחנו משוחדים.
בקיצור, יש פה בנות יפות. לאו דווקא כל הבנות פה הכי יפות.
הכי חשוב, היופי הוא בעיני המתבונן...
[ליצירה]
ועוד קטנה...
במוסקבה לא הייתי, אבל בלונדון כולם קפואים? הייתי בפאבים בלונדון והלוואי עלינו שמחת החיים של החבר'ה שם. יש אלכוהול, יש שירה מאולתרת בציבור ומה אין? אלימות! אולי מעט, אבל זה יוצא הדופן, לא כמו פה. האנגלים הם אנשים שמחים גם מחוץ לפאבים. תראי את מגרשי הכדורגל שלהם... "לעולם לא תצעדי לבד מנצ'סטר יונייטד" הם שרים והפלא ופלא, הם באמת מתכוונים לזה! גם בזמנים הכי קשים של הקבוצה. בארץ מספיקים שלושה הפסדים רצופים על מנת שהאוהדים ידרשו את ראשו של מישהו ויתחילו לצעוק בוז לקבוצתם שלהם. יש באנגלים משהו מאוד אמיתי, חם ומאושר שלא ראיתי בארץ. אני לא מתכוון לג'נטלמן האנגלי הקר והאדיב, אלא לרוב הגדול של האנשים הקטנים שחיים להם באנגליה, פניהם מאירות וחיוכיהם רחבים.
לא סתם שרדה לונדון את הבליץ הנאצי בזמנו. לאנשים שם כוח הישרדות ועמידות יוצא מין הכלל, אפילו במושגים ישראליים, ולנו הרי בטח אין במה להתבייש במובן הזה.