קראו לה גריזלדה. ילדה לא ממש נחמדת מראה, אפשר לומר גם קצת מכוערת. היו לה שערות על הידים ושפמפם אז אבא אמר שהיא דומה לו. שיניים רווחים שנחשפו בחיוך שובה לב וכמה בגדים שעברו ימים טובים יותר אצל כל בנות הדודות שטחנו אותם במשך קרוב לעשור. (אמא אמרה שזה מבנטון ומאמריקה, רק שכחה להגיד שהם מהאייטיז).

גריזלדה, בנוסף לחינניותה הרבה, הייתה אבוי, גם חכמה, מילה בל תשמע באוזני ציבור מנהיגי המחר של העולם התחתון ומורטות השעווה העתידיות של ישראל בבית הספר היסודי ה"מעולה" בו למדה ע"ש גיורא יוספטל. בעוד חברותיה לכיתה, שלא היו ממש חברותיה, ריכלו אחת על רעותה בהפסקה, שיחקו קלאס-מכשפה או תופסת טמבלוויזיה והציקו לבנים, היא ישבה בפינה ובלעה בשקיקה ספר עתיק יומין של דבורה עומר, אותו השאילה יחד עם עוד 7 אחרים במקלט המתפורר שנקרא "ספרייה ציבורית אזור". כמובן שדאגו כל דקה ודקה להטריד את מנוחתה "גריזלדה, מה את קוראת? עוד פעם עם הספרים שלך?" אין תגובה, "גריזלדה?!?!?! תעני כבר מה את קוראת יא מכוערת?" "דבורה עומר" "מי זו?היא בערוץ הילדים?" "לא" "אז מה זה שווה?" והלכו להם לדרכם.. במקרה הטוב.. ועשו "באאאתי להושיט עעעזרה" וחזרו עם תגבורת במקרה הרע.

היא אכלה הרבה מרורים, גריזי הקטנה והכעורה. גם קצת אכלה מכות. גם מאיזה קרימינלית אחת וגם מהבנים. ויצא לה לחזור לעיתים.. ככה כמעט כל יום ... במשך הרבה שנים, ברבע לאחת בצהריים, הביתה לאמאל'ה בוכה. ואז אמאל'ה בכתה יחד איתה, אז היא בכתה עוד יותר, כי הוא גורמת לאמא לבכות. וגמלה בליבה החלטה שלא תספר לה יותר דבר מה שיצער אותה. היא הגיעה להחלטה הנ"ל בעיקר בעזרת אחותה, שקצת צעקה עליה שתפסיק לקטר לאמא ותסתדר בעצמה, רק שהגדולה, מלכת כל מקום שהיתה בו, לא הייתה במצב שכזה, ולא ידעה עד כמה זה קשה. על כן, הפרה את ההחלטות במהרה.

גריזיל'ה הקטנה גדלה, גם השפם גדל, אבל עכשיו היא מורידה מידי פעם. וכבר אין לה שערות על הידיים. היא גם לא מכוערת, אפשר להגיד שהיא יפה. ועוד מעט גם יסתדרו לה השיניים. היא לא ממש מאושרת, ולא ממש טוב לה, היא עדיין לבד בחברת אנשים שאין לה דבר משותף איתם. היא שונאת את המוסד הקרימינלי בו היא לומדת, אבל לפחות היא לא אוכלת מכות. אפילו ערסים חוב"תים לא מרביצים לבנות בגיל תיכון. אז זה כבר נחמה. וחוץ מזה, עוד מעט בע"ה היא עפה משם. והיא גם בטוחה שהפרופסורים המוצלחים במכון וייצמן לא היו הכי מקובלים (זה מה שלפחות אמא אומרת). בינתיים היא מתנחמת בכך שהעתיד שלה סביר להניח, יהיה יותר טוב משלהם. אבל זה לא בטוח. זה רק סביר להניח... אפשר גם לעשות בגרות חלקית אם בכלל ולהצליח בחיים... אז זה די מעצבן. דווקא בא לה לראות את כולם מקבצים נדבות בצומת... מקסימום שוטפים חדרי מדרגות או מטגנים כדורים בקיוסק של הפלאפל. אבל זה לא יפה לחשוב ככה. בינתיים היא יושבת על המחשב, ומדברת בליל של שטויות לעולם וירטואלי שלא קיים. כמו שהיא עושה עכשיו.

אז הנה, היא מפסיקה.