פרולוג:

"אבא!!"
"כן? את צריכה משהו?"
"אהה... 'שמע... לוויתי מחברה כסף..."
"כמה?" מושיט האב את היד לכיסו, בלא שיברר אפילו לשם מה זקוקה הייתה ילדתו לכסף
"מאתיים שקלים"
"טוב." מוציא. נותן. כמו היה זה ברור מאליו שילדתו תקבל הכל. היא לא הייתה הבת היחידה שלו. אבל... הוא לא היה איתה בקשרים מספיק טובים בעבר. כמו שצריכים להיות בין אב לביתו. לפחות זה מה שהוא חש, ולכן נתן. ונתן. ונתן. בלא להרגיש שעבר את הגבולות הטובים. לא שם לב שאי אפשר לתת יותר מידי, שזה הורס את הבנאדם. הוא הרגיש שהוא טוב בשבילה עכשיו. תמורה לכל הימים הרעים שעברו עליהם יחדיו.

________________________

"אבא, אני צריכה לקפוץ מכולת, לקנות שוקו. תביא כסף"
"שוקו? למה שוקו? הינה אני קניתי. קחי מהמקרר"
"אבל אבא! אני שונאת את השוקו הזה!!"
"אז איזה שוקו את אוהבת? יש שם שני סוגים. את ההכשר השני לא שותים אצלינו. ואת יודעת את זה טוב מאוד"
"הביאו סוג שלישי"
"לא נותן. תסתפקי במה שיש ואל תתפנקי לי עכשיו. על הבוקר."

נכנסה לחדרה בוכה. לא הפסיקה לבכות במשך כל השעה וחצי הבאות.
'זה לא בגלל השוקו הדבילי הזה! ברור שלא. אבל היחס הכל-כך משפיל הזה שזכיתי לו. מה אני צריכה את כל זה? יש לי משפחה לא כדיי לסבול. אני לא רוצה אותם! אין לי כח אליהם! אוף!!' מתחפרת בשמיכתה, שוכחת שהחיכוכים מתקיימים רק עם אביה, ועם אימה ואחיה היא ביחסים טבעיים ונורמאליים לחלוטין. שוכחת מהכל ברגעי כעסה. ורגעים כאלה התרבו. בכל פעם שאביה לא הסכים איתה הייתה נפגעת כמו במקרה השוקו, ומייבבת שעה ארוכה במיטתה.

"אב..."
"מה רצית מאבא? הוא לא נמצא כאן עכשיו"
"לא רציתי כלום. התחרטתי."
"למה? הוא סתם היה מתעלם ממני. או עונה לי בצורה כזאת'י... שאני אפגע. אז עזבי אותי"
"אהה... שמתי לב לזה. באמת נראה לך שיכולתי שלא לשים לב?"
"לא... האמת שלא..."
חצי חיוך הפציע מבעד לדמעות שאמא דימתה בנפשה לראות.
"אני אדבר איתו"
משיכה בכתפיים. הליכה לחדר.

"תשמע, ארי, זה לא יכול להמשך ככה. הילדה נפגעת ממך על כל צעד, וכבר ניסינו כמה דברים!"
"אולי... אולי פסיכולוג?" הציע האב בחשש
"זה נשמע לי רעיון... דיי טוב. רק השאלה היא אם גלית תסכים לשתף פעולה."
"ננסה. מה כבר יכול להיות?"
"צודקת. ננסה."
________________________

אפילוג:

 עכשיו אני מתחילה להבין את ההתנהגות של אבא, מלפני שנתיים.אני הייתי עושה טעויות, וגם הוא. ושנינו היינו נפגעים מזה. ואני הייתי בטוחה בעובדה שרק אני הסתבכתי, איזה כיף זה שטעיתי!!'