אך לכול דור יש כלנית וזמר
סופות ורעם אשרי האיש אם יבין
פרחה הכלנית לו , לו רק הפעם
( נתן אלתרמן )
פוסעת בסופה
זרמים, זרמים
רוח מצליפה בי פנים
סלילים, סלילים
מערבולת חולות
שואבת חיים
הדרך מתערפלת
אביך פה בפנים
רעמים של אטימות
צלילים, צלילים
תהומות של עצבות
בערת אפר כסילים
קריר פה בחוץ
לחפש משמעות
להעיר ישנים
לנפנף לייאוש
לטפס הרים
יעדים, יעדים
להביט אנשים
לצלם השתקפות
לחוש ריגושים
להקשיב למילים
לתעד את הכול
שלא ימחק
בלי מכחול
שארית הקול
הכתובה
על החול
לחפש סימנים
נים לא נים
להתבוסס דמים
להקיז כאבים
אלימות מכה
בנים שם בשבי
תורה או רַע
ילדות באבדון
מצוקה באביון
הורות בלי רישיון
מלחמת אחים
גבולות מגבילים
בית בספר
זִקנה בשיממון
לא להרפות
גם אם אפול
להמשיך הטמעה
לתור חיפושים
זריחות ושקיעות
להספיק להבין
מהר מהר
לא לאחר
הרכבת נוסעת
לדור אחר...
זה לא סתם
אמירה בשלט
יתמות
"אומנות
או
נמות "
לדשן עכשיו
פזרי, מהר
טיפות לטיפות
קלחים לקלחים
גשם מקומי
בעלטת מחשכים
מבעד אדמת בצורת
ניצני מסרים ...
אהבו אהובים!
גם אם חלקית
גחלילית
גם אם חלקית
אזרי כוח
ענות חלושה
לוּ רק הפעם
בחרי לפרוח...
כלנית
אדומה
© לימור דיין – כל הזכויות שמורות
