נפשי יצאה בדברך
לקראתך ,
כשלחשת לי אוהבת
וידעתי ריחו של שיח הדבש
ורגישת הרוח שבפנינו נושבת.
ומילותיך לי נר ושלהבת
האירו בתהום מָחְשַכַי
ולא שאלתי "למה" ?
וכבר לא היה אולי.
והיו הן גיא חזיון
ונבואה נאצלת
ובת שחוק על פני ילד
ואביב ופריחה מחוללת.
ומילותיי שאהבת
נתנו ריחם , פתחו כותרת
נכתרו לשחור שערך
ויפית כחמה וכמוה זוהרת.
וידעת גם את כמוני
שמילים הן, ובנות חלוף ,
ושמענו בקשתן ושלחנו ידנו האחת ,
אל תוכינו לאסוף.
תגובות