כי תצא לעמל יומך
בת דמותי תרדופך
עד כי יזוב הדם
אל אדמה מאוררת
שפניה כוסו בחימה שפוכה
בקוץ ודרדר
שקרעו קרעים בבשרך
הלום חטא
מוכה יגון
בת שחוקי תלעג
לנוף הבְּלוּת
ולשחיחות הקומה
ולעיניים שכבה אור זעמם
ידך שפצעו
כָּלה כוחן לשאת בעול
פיך שהשחית את סתר המעיין,
אֶרֵר מימיו ביטנך יצבֹתוּ
וליבך האבן
יחרד לרחש מקבת
והיה באּבְחָה לרסיסים.
