דמויות:
משפחה :אבא(משה), ילדים(יוני - בן 8, שימי - בן 10, ודודי - בן 12)
חבורה :ילדים(דולב, שלומי, דודי, ואפי - בני 12)
מיסיונרים :מיקי(מייק), אהרון, ואבי.
משטרה :שוטרים(יוסי, שלום ושמעון) יומנאי.
בנק :פקיד

מערכה א':

משה: (הולך לבנק, ומברר את מצבו הכספי אצל הפקיד)
פקיד: "יש לך חוב של 20,000 ש"ח"
מיקי: (שומע חלק מתשובת הפקיד) שלום לך אדוני, אתה צריך במקרה איזושהי הלוואה קטנה?"
משה: (נבוך ומסמיק מעט) "כן, תודה. אני מניח שקודם כל תקרצה לברר מי אני בדיוק ושאני אדם מהימן, נכון?"
מיקי: "אני מניח שזה יהיה מעשה הגיוני"
משה: "בהחלט מובן, בהחלט. תודה... איך קוראים לך?"
מיקי: "קוראים לי מיקי, ולך?"
משה: "ואני משה, משה אמיתי. נעים מאוד."
מיקי: "טוב, אני אברר עלייך, ואלווה לך את הכסף."
משה: (מסמיק) "תודה"

*  *  *

מיקי: "טוב, משה, ביררתי עלייך. אמרו לי שאפשר לתת לך כסף ולסמוך עלייך שתחזיר לי אותו בזמן."
משה: "תודה! תודה!"
מיקי: "מה החוב?"
משה: "20 אלף שקלים" (מביט לרצפה במבוכה)
מיקי: "אוקיי. יש לי הרבה מעבר לזה. אין לי בעייה להלוות לך. יש לך עדים?"
משה: "בהחלט."
מיקי: "אחלה, אז נסכם את זה. בוא." (סוחב איתו את משה לבנק. משלימים את ההלוואה.)

מערכה ב':

דודי: (מתיישב לשולחן, לאכול, וקורא לאחיו שיצטרפו אליו.) "שימי! יוני! בואו לאכול!"
יוני: "טוב, אני כבר בא, אבל מתיי אבא חוזר כבר?"
דודי: "לא יודע מתיי בדיוק. אבל מקווה שעוד מעט..."
משה: (נכנס הבייתה באותו הרגע, ומתיישב גם הוא לשולחן, לאכול.) "שלום, ילדים, איך היה היום בבית-הספר?"
שימי: "התחלנו היום משנה חדשה"
משה: (מחייך, מסתכל על הילדים.) יופי, זה ממש ממש מצויין."
דודי: "היה היום בסדר. כרגיל..."
יוני: "אבא! בבית הספר היה הכל כרגיל, אבל לכולם בכיתה שלי יש או אופניים חדשות, או אופניים שכבר יש להם ממזמן! וגם אני רוצה!!"
משה: "אתה חייב להבין. יש לי חוב גדול בבנק, ואני לא יכול להוציא עכשיו הוצאות מיותרות. גם ככה אני מסתכר ממש בשכר המינימום."
דודי ושימי: (הולכים לחדרם, להכין שיעוריי בית.)

מערכה ג':

אהרון: (דופק על גבי דלת ביתו של מיקי, נכנס) "אהלן מיקי"
מיקי: "אהלן!"
אהרון: "מה העניין הזה שבשבילו קראת לי?"
מיקי: (מתרווח על כיסאו בנינוחות.) "אה, כן, זה. העניין הוא שהלוואתי כספים למישהו, משה אמיתיי אחד..."
אהרון: "כן? ואז מה זה אומר לגביי?"
מיקי: (מחייך בהנאה) "שלדעתי צריך לבטל את החוב ולתת לו עוד זמן למחשבה, מתנות ועזרה, ולאחר מכן להסית אותו אט אט לדתנו! נביא חומר מסיונרי לביתו, נשב לו קצת על הוורידים... הריי לא שכחת לשם מה באנו לכאן?!"
אהרון: (מחייך מאוזן לאוזן) "כמובן, כמובן שלא שכחתי, חוץ מזה - אל תשכח גם את אבי, תתקשר אליו, תדווח לו על משה אמיתי וגם כן על כל התוכניות שלנו לגביו, כמובן!"
מיקי: (נבוך במקצת על השכחה שלו.) "אל תדאג! בוודאי ובוודאי שלא אשכח! אני כבר אמצא להתקשר ולדבר עם אבי, וגם להתקשר למשה, להודיע לו שאנחנו מב... כלומר שאני מבטל לו את החוב."

מערכה ד'

דודי: (קופץ ממקומו בכיתה עת השמע צלצול להפסקה, והולך לכיוונם של חבריו - שלומי ואפי) "אני חייב לספר לכם משהו! משהו חשוב ביותר! בואו ונצא אל החצר!"
שלומי: (מתקרב במהרות למקומו של דולב) "דולב! בוא מהר! אנחנו מתאספים עכשיו בחוץ! בוא כבר!!"
דולב: (קם ממקומו במהירות, מחזיר את הכריך לילקוטו) "מה העניין החדש הזה שלכם?"
שלומי: (מסתכל לעברו של דולב בחצי חיוך) "ממש לא יודע. זה לא העניין 'שלכם'. אלא 'שלו' - של דודי."

דודי: (לאחר שהתאספו בחצר שטופת השמש והילדים, בפנים שטופות דאגה מעט פתח בדבריו;) "יש לאבא שלי חובות גדולים, אני לא מבין בזה יותר מידי, אבל, חשבתי לי, שאולי אתם מבינים בזה, ולכן לכם יהיו רעיונות בשבילי?"
שלומי: "לא יודע. גם אני לא מבין בזה במיוחד, ולכן גם לי אין שום בדל של רעיון בנושא הזה."
דולב: (לא מסתכל בעיניים של השאר, אלא ברצפה.) "אני חושב... אני חושב שאנחנו קטנים מידי, ולא יכולים לעזור לאבא שלך. שהריי אין לנו בכלל כסף."
אפי:"אני חושב שדולב צודק, וגם אם יש לנו כסף זה קצת מידי. זה ממש לא יעזור לאבא שלך, במיוחד."
סוף ההפסקה.

מערכ ה' - לפני חזרת הילדים לביתם.

מיקי: (לפני הדלת הסגורה, מקיש עליה) "אהרון, זה הבית. בוא לכאן."
אהרון: (שבע רצון) "בסדר גמור" (מחייך)
משה: (מאחורי הדלת הסגורה, צועד אליה) "מי שם?"
מיקי: "זה מיקי, המלווה"
משה: (פותח את הדלת מעט בחשש) "שלום, בואו. תכנסו לבית."
מיקי: (מסתכל סביבו על הבית.) "זה חבר שלי, אהרון."
אהרון: (לוחץ ידיים עם משה) "שמענו עלייך שאתה עני, שאין לך כסף (מיקי דוחק בו מרפק תוך כדיי דיבוריו.) אז החלטנו ש..."
מיקי: (מסתכל על משה הנבוך) "לבטל לך את החוב, אוקיי?"
משה: (נבוך מעט) "מה פתאום? אתם בכלל לא מכירים אותי! אני לא מוכן בשום פנים ואופן!"
אהרון: "תשמע, בררנו עלייך, ואנחנו יודעים שמצבך קשה מאוד, בבקשה תכח מאיתנו את הכסף!"
מיקי: (מחייך אל עבר אהרון בחיזוק, ומוסיף על דבריו) "וגם נוכל להגיש לך עזרה כל אימת שתצטרך."
משה: (נבוך מאוד. מסמיק.) "אני ממש כבר לא יודע איך להודות לכם! ממש הצלתם אותי!!"
אהרון: (מביט בשעון) "טוב, כבר מאוחר, אנחנו כבר צריכים ללכת."
מיקי: "רגע, אני רק אתן לו את מספר הטלפון שלי בבית." (כותב משהו על פתקית ומגיש אותה למשה, ומייד אחרכך יוצא מהית ביחד עם אהרון.)

שימי: (נכנס הביתה ביחד עם אחיו) "אבא, יש לי פה דף על הטיול שהולך להיות לי ולדודי. אנחנו צריכים שתחתום לנו ושגם תתן לנו כסף"
משה: (מסתכל על דודי ועל שימי, ולפתע לוקח את הדף, כנזכר.) "טוב, אני חייב להעזר במיקי" (מתקשר)
משה: "הלו?"
מיקי: "שלום, מי מדבר?"
משה: "מדבר משה
מיקי: "אהה, משה, שלום לך! ובמה אני יכול לעזור לך?"
משה: "אני צריך הלוואה."
מיקי:"טוב, אני כבר בא אלייך." (מגיע לבית של משה ברכב, עומד ליד הדלת, ומקשיב.)
יוני: (בקול מאשים) "אבל אבא! למה רק לי אין אופניים וכולם יש?! זה לא הוגן!" (קולו נשמע יבבני מעט.)
משה: (שותק, ולאחר מכן אומר ליוני) "לנו - אין מספיק כסף. מה אני כבר יכול לעשות עם זה?!"
מיקי: (דופק בדלת, נכנס) "תגיד, משה, על מה בדיוק ההלוואה שבקשת?"
משה: (מסתכל על שימי ועל דודי) "יש לילדים שלי טיול, ואני צריך ממך הלוואה קטנה. 100 שקלים."
מיקי: "למה הלוואה? תקבל את זה במתנה. ביחד עם כל הממתקים שהם ירצו לטיול הזה!"
משה: "לא. לא. אין צורך בזה. אבל ממש אין צורך."
מיקי: (למשה) "אל תדאג, יש לי הרבה אמצעים, (ליוני;) שמעתי שאתה רוצה אופניים, אני אשיג לך אופניים, אל תדאג." (יוצא.)
אהרון: "תסמכו על מיקי שיביא לכם את הכל." (יוצא גם הוא.)
שימי: (מרים את הטלפון שמצלצל בעקשנות - מה) הלו? רגע, 'אבא! זה המורה של דודי בטלפון. והוא רוצה לדבר איתך.!'"
משה: (לוקח את השפופרת לידיו, ומצמידה לאוזנו.) הלו?"
המורה: "שלום, אתה צריך אולי עזרה בקשר לטיול?"
משה: (נבוך.) "לא. לא. תודה רבה רבה לך בכל אופן! כל טוב לך. שלום."
המורה: "שלום, להתראות." (ושניהם נפרדים, ומנתקים.)
דודי: "אבא, מה המורה שלי רצה ממך?"
משה: (נבוך כמעה) "לא משהו שקשור דווקא אלייך."
___________
יש לי המשך. בהזדמנות אעלה אותו. נכתב כשהייתי אולי בכיתה ז'.