איפה הסוף לזיכרון?
כל הפגישות על רקע
הגלים ואני מעולם לא
דמיינתי אותך קורה לי,
אני עדיין צועקת לא
יודעת לשם מה בכלל,
איך זה קרה לי, למה?
כל הרגעים הקרויים
בשמך וההתנגשויות
המקריות ברחובות
העיר הקטנה הזאת,
איך נפלתי לתוכך?
כל מה שאתה נשמר
לי בזיכרון ולא עוזב,
לא עם הזמן ולא עם
כל כאב אחר, אני כה
ייחלתי לאבד את כל
הזיכרונות ואת דמותך
האהובה.
אני שקועה בלהיות
אבודה כי מאז אותו
הרגע שגיליתי שאתה
קיים אני אוהבת ותמיד
זוכרת אך מיום ליום
שוכחת את עצמי,
תגיד לי, למען שבריר
התקווה האחרון,
איפה הסוף לזיכרון?
