אל תוותר
אתה לא תאמין למראה עינייך,
וודאי לא תזהה אותה ברחוב.
אם תפגוש בה, אם לא תברח.
שיערה חום, ארוך, מתולתל.
זוכר איך היא הסתפרה אז?
הופיעה בשיער קצר וחלק.
והיא לא אוספת אותו יותר.
היא מתהלכת לה בשלווה,
אדם זר יחשוב בהתנשאות
או באדישות אך רואים חדי
העין שפנימיותה כה רחוקה
מכל הגלוי. כעת היא בטוחה
בעצמה, שופעת קסם אישי
יותר מתמיד. והחיוך שלה
עדין, מתעקל ללא היסוס,
פותח דלתות ללבבות וממיס
מחשבות. האם אתה זוכר
את החיוך שלה? אנשים
זוכרים לה אותו ואומרים
שהיא כה מיוחדת וחמודה
ומתוקה ויפה, כן, מקסימה.
היא מתעטפת בחצאית די
קצרה וצבעונית וגופייה
החושפת את קווי השיזוף.
עינייה מודגשות בשחור,
ריסים ארוכות ושפתיה
נוצצות. הפלאפון שלה
מצלצל בעודה אומרת
שלום למכרים ישנים.
היא סיימה את התיכון,
ציונים לא רעים בכלל.
וכבר התגייסה לצבא.
לפני ארבעה חודשים.
ואוהבים אותה אנשים
חדשים והיא מחייכת.
והיא לא מאושרת בכלל.
היא אוהבת אותך כל כך.
היא אכן שונה אבל עינייה
עדיין מספרות סיפור עלייך.
אולי לא מאוחר בשבילכם
ואולי גם נשמתה עומדת
להשתנות ולבחור בגוון
אחר. אולי ממש עוד מעט
יופיע מישהו וישנה צבע
בקשת ליבה. אל תוותר.
אולי הוא כבר ממש בדרך
לכבוש ליבה. ואולי היא
כבר מתכננת לקחת אותו
לעולמות שאתה לעולם
לא תכיר, אל תוותר.
כשהבטתי היום ישר
לתוך עינייה הקטנות,
ראיתי אותך והכל כל
כך כואב, אז למה אתה
לא רץ אליה, לא מחבק
עד צאת כל הכאב הזה?
אני מסתכלת עליה ולא
מבינה איך כל זה קרה.
