הנה הגיעה ובאה העת
מסביבי דהרה מטורפת.
כבר זמן להאט.
ואיך היא נסחפת
והוא כבר שועט.
הרוח גונחת, שורקת סביב
ורק ביניהם האש תלהט.
גם כשפריחה וריחות של אביב
יציר לבבם עודו חי ובועט.
היא בקימוריו מתכרבלת
אהבה באוזנה ילֳאֵט.
מה לי ולזה? אני מתבלבלת.
להם היא. הן זהו דואט,
תציפני קנאה אנושית.
מתי את חדרי לבבי אהבה תרהט –
כך בסתר הלב תפילה חרישית –
נושאים שוב – אני- והעט.
תגובות