הממארת מוגרה

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס,

וּתְשׁוּקָה בּוֹעֶרֶת, עַזָּה לְהַתְסִיס;

עֵת עוֹנוֹת הַסְּתָו וְהַשַּׁלֶּכֶת יָבִיס,

שַּׁחַר אָבִיב, אוֹר רִאשׁוֹן וְשִׂישׂ.

לְאַחַר הָעַצְבוּת וְהַכְּלִמָּה,

וְלֵיל סְעָרָה זַלְעָפָה אַלִּימָה,

הֲכִי הַאֻמְנָם הַקֵּץ לַמְּזִמָּה ?

וְהַמַּמְאֶרֶת מֻגְּרָה בַּלְּחִימָה ?

אַחַת הִיא לִי וְלָאו זוּטָא,

תַּכְלִית וְתִקְוָה לַחַיִּים חֲרוּתָה;

מִמֶּנָּה הִשְׂכַּלְתִּי הַטָּפֵל הַבְלוּתָא,

וְלָעִקָּר, מֶרְכַּז הַכֹּבֶד יְאוּתָה.

                                                                                    ‏יום שני י"ב אייר תשס"ז

                                                                                    ‏30 אפריל, 2007