פרק א

) ובו יסופר ויובהר לכולי עלמא את אבן הראשה של תהליך הקבלה וההכחשה של מחלתי)

בַּשַּׁחַר הַהוּא, עֵת הָאֶפְרָתִית וְאָנֹכִי שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ אֶל הַפַּנְתֵּאוֹן הָאָפֵל; כָּךְ אוֹ אַחֶרֶת נִדְבַּרְנוּ עוֹד מִלֵּיל אֶמֶשׁ שֶׁעִם הָנֵץ הַחַמָּה נָשִׂים פְּעָמֵינוּ אֶל אֲתָר אֶרֶץ הַמַּאְפֵּלְיָה, מָקוֹם בּוֹ שֶׁהַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת הַיָּמָּה מִבְּלִי לָדַעַת

וּבַהֵעָדֵר וַדָּאוּת הֲכִי תָּשֹׁבְנָה לְחוֹף מִבְטַחִים; כְּאִישׁ שֶׁשָׁב וְרָפָא לוֹ. וְכָל כָּךְ לָמָּה ? כָּזֹאת הִיא וְאֵין נַפְקָא מִנַּהּ, וַהֲלֹא דִּין הוּא שֶׁהַתַּהֲלִיךְ וְמַהֲלָךְ הַדְּבָרִים בְּדְּרִישָׁה וַחֲקִירָה רְפוּאִית נְאוֹתָה הִנְנוּ מִצְטָרְכִים לְבְּדִיקוֹת הַכְּרוּכוֹת לֹא רַק בַּסֵּבֶל וְנִכְאָבוּת גּוּפָנִית וְפִיזִית, אֶפֶס כִּי כְּנֶגֶד זֶה הַנּוֹבֵעַ וְהַנִּגְזָר מְחִבּוּטֵי הַנֶפֶשׁ הַשְּׁקוּעָה בְאִי-יְדִיעָה וְחֹסֶר מְנוּחָה; כְּשֶׁהַזְּמַן מוֹרֵט עֲצַבִּים עַד תֹּרֶף דִּבְרֵי בַּעֲלֵי הָאֲסוּפוֹת; אַף גַּם זֹאת לֵית וַדָּאוּת, "הֲלוֹא בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ כֻּלָּנוּ נֵאָסֵף..." וּבָזֹאת נֶחָמָה פּוּרְתָּא יְסַכֵּם הָרוֹפֵא.    

שְׁנֵינוּ הוֹלְכִים וּמַחֲשִׁים. אָנוּ הוֹלְכִים וְהוֹלְכִים, לִשְׁבִילֵנוּ אֵין קֵץ, וְהִלּוּכֵנוּ נִדְמָה כְּהִשְׂתָּרְכוּת  לְאַחֲרִיתוֹ שֶׁל מַּסָּע יִסּוּרִים; מֵעֵין טְרֶק חַתְחַתִּים שֶׁבְּסוֹפוֹ מַמְתִּין חוֹרֵץ הַדִּין; לְיֶתֶר דִּיּוּק לִשְׁמֹעַ אֶת גְּזַר הַדִּין וּפְסִיקַת יוֹדְעֵי סֵפֶר וּמְלֻמָּדִים בעלי אסופות הַמֻּרְגָּלִים בְּפִיהֶם בְּבְּשׂוֹרוֹת מֵעֵין אֵלּוּ. הִתְקַדַּמְנוּ בַּטְּפִיפָה, כְּדִשְׁדּוּשׁ קְלוֹשָׁר תִּמְהוֹנִי הַצּוֹעֶה בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה בָּאֲוִיר הַמַּכְאִיב לעבר המכון שרובנו אינו אוהב להזכיר את שמו. קוֹל דְּמָמָה דַּקָּה צוֹק הָעִתִּים.

לְאִישׁ הַמַּסִּיעַ אֲבָנִים דָּמִיתִי; טְרָשִׁים וּמְצוּקִים סָנַקְתִּי לְצִדֵּי צְדָדִים וזאת שֶׁמָּא פתאום יבוא אֵידִי וּמֵחִתָּתִי; אבל בעצם קווינו לטוב. 

************
הידיעה של החולה כי הוא חולה במחלה קשה נקשרת בדרך כלל לשתי תגובות עיקריות: האחת, בתגובה רגשית קשה ביותר וכניסה למצב של הלם נפשי, והשנייה, בתגובה "קפואה", נסיגה והכחשה "כאילו" דבר נורא לא התרחש. הסתגלות למצב חדש היא עניין של זמן. כל חולה ובני משפחתו כאשר נאמרת להם האבחנה הרפואית הקשה, עוברים תהליך של מאבק רגשי והתנהגותי על מנת להסתגל למצב החדש. החולה ובני משפחתו נעים על רצף של הכחשה מול קבלה עם תנודות משמעותיות לאורך זמן. לעתים החולה יכחיש את מצבו, בה בשעה שבני משפחתו יקבלו את המציאות החדשה כפי שהיא. או אז מתרחשת "דרמה" משפחתית על הרצף של הכחשה מול קבלה.

**********