בוחנת את גבולות
המרחב
עד לאן נמתח, נמשך.
בעוד גופי נע
בין
שמים לארץ.
תלויה בין אמת לנדמה,
כמו בובה על חוטים
ואורות הימים
שהם נוראיים
מעלים ומורידים.
מתחוללת בחלל הפנוי
מסתחררת לתוך צעקה
שבירה, תקועה.
כבר אין שליטה במתחולל
בתוכי
דפיקות עולות.
האומנם זה דודי
או שמא
ליבי שהולם,
שוב דופק
ושוב חומק...
