[ליצירה]
ובכל פעם שהרכבת עוברת
פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים.
ידיי החלקלקות- אותך מפספסות ושוב
בך איני אוחז.
ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן.
קנאה.
[ליצירה]
וכך היית רוצה שיראה????
ההתרוקנות
המביאה על עצמה חיים חדשים.
מתעצמים.
אל נוכח השתאות נפשי, חיבוטיי, בשאלה:
ועכשיו, כשאת יודעת הכל,
השלם-
עדיין גדול מסך כל חלקיו?
התעצמות הנפש.
התעלות רוחנית.
חיבור לגבוה.
יניקה ממקור עליון.
רק בצלילה צורנית
ללא "חשיבה תבניתית"
התעלמות מתדמית
מפחדת ממים עמוקים?
אז אמרי לי מה יותר נכון? א ומה יותר טוב?
זו הראשונה.