האהבה נטועה בים של דמעות,

לגעת בה עם אלפי נגוהות,

יש המצפים לרעד הקל של נימי הלב,

הנרפים והעצלים,

אך הרגש הכובש כל לב,

יתרצה ויגבר,

יעלה ויצלח,

אך לבסוף ישים פעמיו אל על,

יכמה לטוב,

יכבה מכאוב,

אך לעד יהיה הוא המוליך

את נפש האדם,

אל מזגו הטוב של האוהב

הידיד, הרע, הקרוב.

ואז גשר יפתח מעל,

והאהבה תחבוק כל,

ותתרצה.

זכויות שמורות - יואל מצגר.