רוח הלילה אלייך הביאה,
את ריח הים ורחש גליו.
את צמרות העצים ברוגע הניעה,
רשרוש העלים היבשים טרם סתיו.
הניע ערסל את גופך היגע,
הבהיקו שבילים אל תוך לילה סוער.
נביחות הכלבים מול ירח מפציע,
מבין עננים אלי אופק בוער.
נאלמו המילים מסביבנו דממה.
נאחזנו, נגענו, ליפנו ברוך.
לבדנו נשארנו, העולם החשה,
הרי לא ניתן לאהבתינו לדעוך.
זכויות שמורות- יואל מצגר
תגובות