הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
מסובך לי
נראה אם הבנתי:
ימי טרום\תחילת-החורף משלחים בגועל (שאטה. או אולי התכוונת לשעטה?) את הגשמים הראשונים, הרכים. ('אַדוות', בפתח)
מעוררים באנשים שנשחקו בשגרת הקיץ ציפיה לחורף המופיע באופק.
מבטיחים שלוות ענני גשם שיבואו מהרה ויעטפו, וישטפו, וירחיקו מהרחובות את האנשים ה'מתוחכמים' ששכחו איך להנות מליטוף המטר.
מקווה שהבנתי, וגם אם לא - זה כתוב נהדר!
[ליצירה]
געגוע לגעגוע?
זה מתחיל פשוט - מישהו מוצא שריד ישן ונתקף געגוע לעבר המפואר, שאותו מהללים באגדות נפעמות.
זה ממשיך בהתלהבות ורצון עז להשיב את הרוח הקדומה. אין ספק שהשיר העצוב נכתב ברגש כן ועמוק יותר מכל השירים המהוללים. אין ספק גם שהיה פחות מרגש מהם, בדיוק משום כך.
זה מידרדר לאיבוד עשתונות וכשלון מרפה-ידיים. כי האתגר היה רב מדי, אפילו ליוצרים הקדומים אליהם הוא נושא את עיניו.
זה נגמר במשיכת כתפיים וכניעה. עוד יוצר המדמה שלעולם לא יגיע לקרסולי הענקים שעל תהילתם הוא מתרפק. אך אין הוא יודע, ואין הוא חש, שכך בדיוק צומחות האגדות.
יום יבוא, ציף ציף, אני ואתה כבר לא נדע (דרך מצויינת עבורי להתחמק משאלות 'מתי? הן הבטחת!'), ואת השיר הזה יקראו תלמידים פעורי עיניים ויקנאו במרירות בשפעת מילותיך. אחד מהם אולי יכתוב שמצא בחדר של סבא מקלדת מאובקת, כזו שפעם חיברו למחשב, וניסה לכתוב שיר עצוב.
מי יתן...
[ליצירה]
רוקד על חתונות
סוג מיוחד של טפילות. פורח על אושרם של אחרים.
כתיבה נלהבת, נחפזת, שמתאימה בדיוק לדמות. אפשר לחוש את הרטט באצבעות והריר הגואה למראה ההזמנה.
חסר לי משהו - במקום לסיים עם ההפתעה, כשמגלים מה הצייד מחפש, אתה מסיים עם ההסברים שאחרי. אם הופכים את הסדר ('הייתי מעדיף את רגע הפגישה, אבל להתאהבות לא מזמינים מראש', ואח"כ הוא מושיט את האצבע לצוד...) אולי זה יהיה סיום הולם יותר?
(אגב - השדכנים עוזרים לצייד, הם פורשים בשבילו את המלכודות)
אהבתי את הרעיון והסגנון, במיוחד בקטע השיא.
תודה
[ליצירה]
נסיון מעניין לכתוב שתיקה. הסיום קולע, אבל אני מרגיש שחסר תוכן לפניו. אתה מאיים\מבטיח לשתוק, ומציין שיש לך מה לאמר, אבל לפני שמתעוררת תחושת הפסד (מה יש לו לאמר? אולי כדאי לבקש ממנו רמז?...) אתה מפסיק והולך.
חוצמזה - אפשר לוותר על 'אני' בתחילת השורה הראשונה (או להפוך אותו לשורת פתיחה) ואז המשקל מסודר יותר. נראה לי שאפשר לוותר על ב' היחס בשורה השלישית - 'לבי יישאר סגור...'
מועדים לשמחה
[ליצירה]
תלי תהיות סביב הכנת שניצל ואורז. כל זה בגלל שהאיש מכין ולא האישה? יצא מבית ההורים וגילה שאשתו אינה אימו. זה כנראה מזעזע, בהקשר מסויים...
אמנם הגיוני לכתוב על פוסט-מודרניות ב'פוסט-מודרנית', אבל זה קצת משעמם...
[ליצירה]
סיפור פשוט ומוכר, על חיים ומוות וגשם ובצורת, אבל כתוב יפה, לפעמים מטפטף בקצב הסטקטו של הגשם ולפעמים שוקע באיטיות הכבדה של השרב.
(הפונט הזעיר מציק קצת, אבל הולם את אווירת ה'גשם' של הסיפור)
אהבתי, תודה
תגובות