הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
אהבתי את ההילה שמסביב.
גם הקומפוזיציה- כמעט מושלמת.
השפן היה צריך להיות טיפה יותר שמאלה כדי שיהיה ממש טוב- על אחד מקוי השלישים. איך שהוא נמצא עכשיו הוא בין השליש לאמצע התמונה וזה קצת מעצבן את העין...
הרקע מאחורה יצא אאוט-אוף-פוקוס וזה יפה ומדגיש את השפן הקטן...
[ליצירה]
הכותרת אמורה להיות 'מה אתה עושה פה?', אבל האתר החליט שהיצירה צריכה להיקרא '1', ואם אני אתקן את הכותרת התמונה תיעלם, אז שיהיה '1'.
ההילה היא בגלל שצילמתי אותו בערב והשמש מאחוריו.
[ליצירה]
שם - המשך חמוד, אבל לא הולם בכלל (תרתי משמע)
דיק - נדמה לי, או שההמשך שהצעת לא מתחרז? >:-(
רדף - הסבר יפה ומעניין, וראוי מקומו על גבי שולחן הדיונים.
רק אני שמתי לב שהחרוז חטף מכות?
לופת בעוז מקל ההליכה
ניגש חרוז נמרץ למערכה
שאג וחשף שיניו התותבות
ושב לנמנום בבית האבות
נאלמו מבקריו, דמו במבוכה
קפאה לשונם ורוחם נמוכה
רדו פני זקן! עיקמו פניו השׂבות!
ומיד שבו ללעוג וללהוג נבובות
[ליצירה]
הפרש בינינו, גיל בינינו, והוא הפרש עליו נרכב אל האופק, ואני שלושה צעדים אחרייך.
רעיון יפה. הכתיבה מעט ישירה מדי, אבל משחק המילים על 'גיל' נחמד.
[ליצירה]
סגנון פשטני קצת, לא? כמו שירי פרידה שמזכירות כותבות למנהל הפורש.
החרוזים מאולצים, ואין בכלל הקפדה על משקל. עדיף לוותר על החרוזים ולהעשיר את התוכן.
:
בשני הבתים הראשונים אתה משתמש בהטיה בשביל לחרוז, זה אמנם פיתרון קל, אבל הוא לא עובד. זה גורם לך להאריך שורות ('אזור כח והגן על בתינו') וכך החרוז נהרס.
'ואל תפקירנו\ועדר ללא רועה תותירנו' או 'לאריק שרון האב\אל תותיר את קדימה ללא גב' לא ממש מתחרז, ובקושי נשמע כמו עברית.
'תותירנו בחלום' - למה אתה מכנה את הדאגה 'חלום'?
'מפלגה בלי קריאות' - לפי החרוז זה אמור להיות 'קריאוּת', מה זה 'מפלגה בלי קריאוּת'? (או קריאוֹת?)
'גב' - אריק שרון היה (או עדיין?) ראש מפלגת קדימה, לא גבה.
אתה חוזר על הפניה בראש כל בית, ועל המילה 'תותיר', אבל במקום להשתמש בחזרה בשביל להדגיש, זה נשמע כאילו נתקעת בסגנון מסוים ולא ניסית לגוון.
כדאי שתיישר לימין ותתקן טעויות כתיב. ('בתינו', 'מן'...)
לגבי התוכן - רעיון תמים קצת (כל העם כמשפחה, וראש הממשלה כאב זקן), לא ברור לי אם אתה באמת מיתמם או שזו סאטירה קהה.
הצעה (בהמשך להערתו של חיים): ותר על החרוזים ועל הפניה המליצית, ותאר במקום את תחושותיך האישיות.
[ליצירה]
[ליצירה]
א-להים ישמור, שבע שנים ושלושים ושבעה פרקים רק בשביל להגיע להתחלה...
[ליצירה]
תלי תהיות סביב הכנת שניצל ואורז. כל זה בגלל שהאיש מכין ולא האישה? יצא מבית ההורים וגילה שאשתו אינה אימו. זה כנראה מזעזע, בהקשר מסויים...
אמנם הגיוני לכתוב על פוסט-מודרניות ב'פוסט-מודרנית', אבל זה קצת משעמם...
תגובות