בתומת חיינו תמו ימי הרעב
וקול צמא חדל, כבר מאז מים
בלא הוכר מחסור, בחיות כל ללא תיכלה
בתומת חיינו נעור כבשן תאווים
לפלאות מפגש
וקול שואג החל לפעם אל חסרונו
וכנגדו מתהומות כל- רעד שיקוקים עדי צווחת כאב
בכימהון חיינו החלו ימי נטיפים
בלהט לתמם בם מלאות אדירים
אך בניגלה- צווחת חיסרון עזה וט(ר)ופת אובדן
