עוד מייחל אני לרגע
בו יגועו הדיבורים
ותעטוף עוד שוב את שנינו
השתיקה המכסה
שתסתיר ותגלה את שמעבר למילים-
שחונקות את העמוק ומגדרות את שפת
הלב ועוד זוכר אני שתיקות
שרק בינינו נמצאו, וכמו חשמל
עובר בינינו על גלי שתיקה ברוכה
ומפחד אני ממנה מהשתיקה הרעה,
כאשר נגמר הטעם, והקסם כה חסר,
שתיקה כזו סתמית, של זרים לא מכירים
כשהכל קרס בינינו ואין עוד טעם בחיבור.
ועוד רוצה אני לדעת, הרבה מעבר לדיבור
את מגע שמך בפי שכה צורב את השפתיים
כסם מרפא שלוח ללבי המפרפר למגע
אצבעותיך בידי, בנשמתי.
תגובות