האויבת שלי 
קצה נפשה בחייה 
דמותה ניצבת מול עינִי 
לא משתכחת 
שערה אסוף במטפחת 
כמנהג הערביות 
היא סבתא מתאבדת. 
שהידא. 
מה רבה שנאתה לי. 
מדי בוקר תשלח נכדיה 
להטיל בי ברק וחזיז, 
יתרוצצו בשדות 
כחולדות, יחפרו מנהרות 
מה רבה שנאתם לי. 
ביולוגית. 
זֶרֶג. כבוד. דם. 
אישה לא תבוא שם. 
ספונה תשבי בחדריך 
רבות הרעלות במלתחתך, 
אש השנאה בך יוקדת 
ותקוות הנקמה לך משוש 
וגן עדן גם הוא. לשהידא. 
ומלבד זאת אַיִן לָךְ. 
ואני – התדעי ? 
טוב לי המוות בברק 
וחזיז מאשר במשרפות. 
אחותי. מתאבדת. אויבת. 
בואי עמי לגן עדן שלי 
גם אני סבתא 
שם רק מלאכים יהלכו 
ואין בתולות ושבאבים. 
שמע ישראל .....  
 
25.11.06